נלחמתי שבני יתגרש – ואז הצטערתי על זה… אתמול שוב כלתי הביאה לי את הנכדה לסוף שבוע, התלוננה לי השכנה שלי, נחמה, כשנפגשנו במדרגות. אני לא מצליחה להאכיל את הילדה כמו שצריך! “אמא אמרה לי שנסיכות לא אוכלות הרבה!” – היא אומרת, אוכלת שתי כפיות וזהו! כולה ירוקה מרוב שלא אוכלת, ממש זורחת! נחמה לא חיבבה את דנה, אשת בנה בן, מהרגע הראשון – רק כי היא הייתה גדולה ממנו בשבע שנים. והוא – עוד ילד, רק סיים תיכון. הוא אפילו לא ידע נשים לפניה! – התרעמה נחמה. לא פלא שהתלהב ממנה כל כך! פיתתה אותו בניסיון שלה וגמרנו. ודנה? יפהפייה אמיתית, מטופחת, תמיד לבושה יפה, בונה קריירה. לא מצאתי בזה שום דבר מיוחד – גברים הרי אוהבים קודם בעיניים, וכאן היה על מה להסתכל. היא דאגה לשמור על תזונה נכונה ולימדה גם את בתה לאכול במידה, לחשוב על בריאות ועל המראה. כמה חודשים אחרי שהכירו, דנה נכנסה להריון. אולי בכוונה להכעיס את חמותה לעתיד שכל הזמן ניסתה להפריד ביניהם, ואולי זה פשוט קרה. בן היה נחוש – הוא יתחתן עם דנה. לו היה אז 18, לה – 25. בן סיים תיכון, התחיל ללמוד ולשלב עבודה – הם עברו לגור לבד, וכך היה עליו לפרנס משפחה טרייה. בהתחלה שכרו דירה, אחר-כך קנו חדר קטן במעונות. הצעירים היו מאושרים, אבל נחמה לא ויתרה: כל הזמן חיפשה על מה להעיר לכלתה – האוכל, הכביסה, הילדה. מבחינתה, אצל דנה היה רק פגמים. וכך, שוב ושוב, חפרה לה, לחצה לבן… בשלב מסוים דנה צמצמה עד למינימום כל מפגש עם חמותה. הכל עשתה לבד: הגן, החוגים, השחמט – רצה מספורט לספורט, וגם לעצמה היה לה זמן: כושר, טיפול, ספר… בקושי הייתה בבית. בן חזר הביתה – ריק: הילדה בפעילות, דנה – רצה אחריה או בעניינים שלה. יום אחד דפקה השכנה, רונית – אלמנה בת 38 עם שני ילדים. בברז המשותף במעונות הייתה תקלה – ביקשה מבן לעזור לפני שיטבעו את השכנים. בן היה “זהב עם הידיים” ותיקן מיד. רונית, בינתיים, בישלה – מקרונים ושניצלים. הציעה גם לו – מאחר שדנה כמעט לא הכינה אוכל ביתי בתקופה האחרונה, הוא הסכים בשמחה. ככה, לאט לאט, רונית התחילה להזמין את בן לארוחות בזמן שדנה והבת לא היו. ערב ערב, שיחות, אוכל חם, ובין השניים נוצר קשר, בלי ששמו לב – כבר לא יכלו להסתדר בלי החמימות המשותפת. וכשאצלנו, כמו בכל מעונות, אין פרטיות – מישהו הלשין לדנה על בן. מריבה ענקית, כל הבניין שמע. דנה, גאה, גירשה אותו. לא היה איפה לישון – חוץ מלרונית, שפתחה בפניו את הדלת בשמחה. בתם של בן ודנה אז הייתה בת 6. לבן 25, לדנה 32, לרונית 39. נחמה, כששמעה שבנה עזב את דנה – שמחה. אבל כשהבינה שהוא עבר לגור עם רונית – אישה גדולה ממנו ב-14 שנה, עם שני ילדים – שתקה ונרגעה. אחרי שנים של הצקות לדנה על ההפרש – דווקא עכשיו, מול רונית, שקט ושלווה. אולי חשה בכישלון שלה? הסוף של הסיפור הזה היה כבר לפני 15 שנה. בן נמצא עד היום עם אשתו השנייה, רונית – ואין להם ילדים משותפים, אבל מאושרים יחד. למרות הפער – עכשיו הוא בן 40, רונית 54. נחמה מקבלת אותם בחום, בלי תלונות – הכל רגוע, שליו, אידיליה. ואני רואה את בן באמת מאושר. מה אתם חושבים – יש אושר אמיתי, גם כשהאישה מבוגרת יותר?

– אתמול שוב הכלה שלי הביאה אליי את הנכדה לסוף השבוע, התלוננה בפניי השכנה שלי, רונית, כשנפגשנו במסדרון. אין לי שום דרך להאכיל את הילדה כמו שצריך! היא אומרת לי: “אמא שלי הסבירה לי שנסיכות לא אוכלות הרבה!” אכלה שתי כפות וזהו! רואים שהיא רזה כל כך מחוסר תיאבון, ממש זוהרת מהחיוורון!

רונית לא סבלה את אשתו של בנה איתי שירה מהפעם הראשונה שראתה אותה. כל העניין היה בגלל ששירה הייתה מבוגרת מאיתי בשבע שנים. והוא? סך הכול ילד שסיים תיכון לא מזמן.

הוא בכלל לא הכיר נשים לפניה! הייתה מתרעמת רונית באוזניי. לא מפתיע בכלל שהוא פשוט נפל שבי אחריה! היא תפסה אותו בזכות הניסיון שלה וזהו!

שירה באמת הייתה אשה יפה, זוהרת. תמיד הקפידה על המראה שלה, מתלבשת בטעם, בונה קריירה. בעיניי זה לא היה מפתיע שבנה של רונית התאהב בה יש למה להסתכל, כידוע דברים כאלה מדברים לגברים.

היא הקפידה על שמירת תזונה נכונה, וחינכה גם את בתה לאכול במידתיות, לשמור על הבריאות והגזרה.

אחרי כמה חודשי הכרות שירה נכנסה להריון. לא ברור אם עשתה את זה כדי לעצבן את רונית, שניסתה בכל כוחה לפרק להם את הקשר, או שפשוט זה קרה במקרה, אבל זה לא משנה כי איתי היה נחוש להתחתן איתה. היה להם בדיוק 18 ו-25.

איתי, אחרי שסיים את הבגרות, נרשם ללימודים טכנולוגיים. הוא הצליח לשלב עבודה קטנה ולימודים והשניים עברו לדירה משלהם, כדי שיוכל לפרנס משפחה טרייה. בהתחלה שכרו דירה, אחר-כך קנו חדר קטן במעונות.

הם היו מאושרים, אבל רונית לא ויתרה תמיד מצאה מה להעיר לשירה: האוכל שהיא מכינה לא מספיק טעים, לא מגהצת את החולצה כמו שצריך, הילדה לבושה לא כמו שצריך. לדעתה של רונית, לשירה אין מעלות רק חסרונות. ובנה היה שומע על כך בלי סוף…

בסוף שירה פשוט כמעט לא תקשרה עם החמות שלה. היא התחילה לדאוג לבד לכל מביאה את הבת שלה לגן, לחוג להתעמלות, לחוג שחמט… רצה מהעבודה לגנים ולפעילויות, וגם יוצרת לעצמה זמן למכון כושר, מניקור, מספרה. בקושי ראתה בית.

ואיתי היה חוזר לדירה שקטה וריקה: הבת בחוג, אשתו איתה או עסוקה בענייניה.

ערב אחד הגיע אליו בדלת השכנה, נטע אלמנה בת 38 עם שני ילדים מתבגרים. בברז של המטבח המשותף נוצרה נזילה רצינית, והיא ביקשה מאיתי לבוא לעזור לפני שהשכנים יטבעו במים.

איתי, שידע לתקן הכול, מיד סידר את הברז, מצא את החלקים הנדרשים. בזמן שהוא עבד, נטע בישלה אוכל פסטה עם קציצות. כאות תודה, היא הציעה לאיתי מנה הוא שמח לקחת, כי שירה כבר מזמן הפסיקה להכין אוכל כזה פשוט לא היה לה זמן לזה.

מאז נטע נהגה להזמין את איתי לארוחת ערב כשהאישה והילדה עוד בחוגים, הם העבירו ערב במטבח, דיברו, הכינה לו אוכל ביתי ותבשילים לשבת. ובלי לשים לב ביניהם נוצר קשר מיוחד, ומערכת היחסים שלהם הלכה והעמיקה, עד שלא יכלו להסתפק יותר במפגשים הקטנים והנעימים האלה.

בחיים במעונות, הכול גלוי כל השכנים עדים לכל. לא עבר זמן רב, ושכנה ערנית סיפרה לשירה שאיתי מבקר יותר מדי אצל נטע, ולא מדובר בקריאת ספרים.

המריבה ביניהם הדהדה בכל קומה. שירה, גאה בעצמה, העיפה את איתי אספה את בגדיו וזרקה אותם למדרגות.

ההורים רחוק במעט, ללכת לשם היה מאוחר מדי. לא הייתה לו ברירה אלא ללכת לנטע, שקיבלה אותו בשמחה.

לבת של שירה ואיתי הייתה אז בת 6. איתי עצמו היה כבר 25, שירה 32 ונטע 39.

כששמעה רונית שבנה נפרד מאישתו ועבר לגור עם אלמנה בת 39 ושני ילדים, במקום לשמוח, היא השתתקה…

ההתנהגות שלה מאוד הפתיעה אותי. שנים היא כעסה על שירה בגלל שהיא מבוגרת ממנו, ודווקא עכשיו כלום, קבלה מוחלטת. או אולי פשוט הבינה שטעתה כל הזמן הזה?

הסיפור התגלגל לפני 15 שנים מאז איתי ונטע ביחד. ילדים משותפים אין להם. ועדיין חיים באהבה, למרות פער הגילאים: איתי כבר בן 40, נטע 54. רונית מגיעה לבקר אותם בלי הערות ועם הרבה רוגע שקט, שלווה, הרמוניה מלאה. ורואים שאיתי באמת מאושר.

אז מה דעתכם אהבה אמיתית אפשרית גם כשהאישה מבוגרת?