הייתה לי סבתא, והייתה לי בתהבתול, ובתהבתול הייתה בת של חברה שלי, היא קראה אילה.
החופשה של אילה באילת הסתיימה בהריון, ובהמשך בלידה. נולדה לילדה בשם אורלי ילדה כהה, עם עיניים שחורות, פרח נענע קטן.
אילה עבדה, והאמא של אורלי, רבקה, טיפלה בתילדה, ובערבים היא נרגעה מהיוםיום העמוס.
לפעמים אילה הביאה איתה מישהו אחר. רבקה ידעה על כך, אך לא הסתבכה בענייניה של בתהבתול.
בגיל חמש, סיפרה אילה שהיא עוברת לגור עם גבר אחר. היא לא הודיעה לו על אורלי, וביקשה מרבקה שתחזיק את הילדה.
רבקה נאלצה לפרוש מהעבודה ולחיות על פנסיה קלה. אילה זיכרתה לשלוח לה מזומן מדי פעם.
אורלי התגעגעה מאוד לאמא. היא הסתכלה מהחלון, מתוחה לכל רעש שבמעון.
אילה הופיעו פחות ויותר, והעבירה לרבקה כסף לכרטיס האשראי.
יום אחד, היא החליטה לבקר את בתהבתול. קנתה מתנות וממתקים והגיעה בערב, כשאורלי כבר הייתה בחלוק אחרי ארוחת מקלחת וצפתה בתוכנית האהובה עליה “שחר בטוב”.
שמעו את קולה של האם, קפצה אורלי מהספה, רצה לעבר אילה ועוטפה אותה בידיים חזקות:
אימא אהובה! כמה התגעגעתי! אני אוהבת אותך!
אורלי, תני לי לשחרר את הידיים, חייכה אילה, אני גם אוהבת אותך.
הילדה לא שחררה, רבקה בקושי הייתה משחררת את ידיה הקטנות. אז אורלי חיבקה את האם ברגליים.
לא תעזבי? לא תעזבי אותי יותר? נישאר יחד לנצח?
חכי עוד קצת, אורלי, בקרוב אסוף אותך אימא, אבל עכשיו אני חייבת ללכת, ענתה אילה.
באותו הרגע ישבתי במטבח, הדמעות נפלתי כגשם. אילה חיפשה ולדול בארון התרופות.
אילה נפרדה, דופקה את הדלת. אורלי חזרה לשבת על הרצפה, ידיה על הברכיים, לא בכתה אלא מביטה בנקודה קבועה.
אימא לא אוהבת אותי, היא עזבה. ואין לי אף אבא. לכולם יש אבא, לי לא.
ילדה שלי, יש לי כאן, אמרה חן, סבתא, והחלה להרים את אורלי מהרצפה.
אורלי חיבקה את חן, מניחה את ראשה על כתפה.
חן, תספרי לי סיפור על תרנגול ושועל?
בטח, עכשיו אשכב אותך ואספר.
הנהנתי בחריצת יד, והסתכלתי בקשתי של חן.
מי ייתן ויהיה בריאות לחן שתגדל את הילדה. אולי אימא תחזור על מחשבותיה. החיים מלאים באפשרויות.
לפני שנים רבות, בתקופת ברית המועצות, אירעה לי חוויה דומה: אישה נישאה לגבר ולא סיפרה לו על הילד. אחרי שנה נחשף המקרה בטיפול רפואי. כשהגבר גילה שהיא נחשפה לילד כך, הוא נפרד ממנה, אמר שלא ירצה שהאם הזו תגדל את ילדיו.
עדיין מאמין שהאמת תצא לאור ושהטוב יגבר.
