האם ניסית להרחיק את בנו מהאישה ההרה שלו?
זה פשוט האמא אומרת שהפכת משונה.
אה, האמא אומרת נחרדה אורלי.
היא נזכרה בריב האחרון. איך אפשר היה שהחמות תספר לאורלי איך היא נגרמה לה להקציף אחרי שהחלה לדבר על העבר הקשה שלה? כנראה שזה כבר הפעם המאה.
חנה לוי, בואי נחליף נושא, ביקשה אורלי בטון נעים אך בהחלט חד.
החמות, שהייתה רק בתחילת המונולוג הסגור על הרי הלידה המוקדמת שלה, נאנחה באוויר והביטה באורלי בתמיהה.
אורלי, אני רק רוצה לתמוך בך.
תודה, אבל אינני זקוקה לתמיכה מאדם עם רמת אמפתיה של רוטב מרק.
זאת אומרת, קראת לי טיפשה עכשיו? דמעות החלו לעלות בעיניה של חנה.
בכל יום אחר, הייתה אורלי מנסה להרגיע את המצב במקום להתפרץ. היא הייתה מתעלמת מהשיחה, ממציאה תירוץ של שיחת עבודה דחופה או פגישה שהיא «כמעט שכחה», כדי לברוח מהנוכחות של חנה ולמנוע ממנה להמשיך לספר על חוויותיה הקשות בטלוויזיה.
במיוחד כשמדובר בחוויות קשות שמשפיעות על הגוף בתקופת ההיריון.
עד החודש החמישי, אורלי הפכה מאישה סבלנית לרוגעת מקצוות, מרימה שרוול ושואלת: איפה “הסוס והבית” של הקלאסיקה, ואז פונה לפתרון בעיותיה בעצמה.
איך עליי לכנות אותך, אחרי שכבר אמרתי שלפני מאה פעמים שאין לי רצון לדון בחוויות ההורות הלא מוצלחות שלך?
לדעתה של אורלי, אפילו החבר האוטיסטי-מתפקד שלה יודע שהשיחה על נושאים כאלה עם אישה הרה היא טיפשון מוחלט.
אם כך, אני לא רק מטורפת, אלא גם משוגעת! היא מתלוננת, ומזכירה שהמילים החמות לא הגיעו אליה.
היה צריך לומר זאת! מששפתה אחרי שדלת הכניסה נפתחה בחוזקה, נשמה הרפויה ונשמה שלמה של שביעות רצון מהחיים.
היא קיוותה שעכשיו חנה תתפנה ממנה למספר שבועות, ואם אפשר לעד.
אבל התקוות לא יכלו להתקיים, כי השיחה עם החמות הפכה להתחלה של בעיות חדשות.
איתן, בעלה של אורלי ובנו של חנה, היה בשקט ובמחשבות בזמן ארוחת הערב. בתחילה, אורלי ניסתה לשוחח כמקובל, אך מהר גילתה שהגבר משיב בתשובות קצובות, כאילו מחשבותיו רחוקות ממנה.
היא ניסתה לחקור מה קורה, אך איתן רק חיזק שהכל בסדר. היא לא קשרה את השקט שלו למריבה של הבוקר עם החמות.
היא רק חשבה שהבעל עסוק בעבודה או שיש משהו אחר שהוא לא רוצה לשתף כדי לא לגרום לה לדאגה נוספת.
כמה ימים אחרי כן, איתן פתח נושא אחר לגמרי. הוא שאל:
אורלי, שמעת על דיכאון אחרי הלידה? זה קורה גם בהריון, נכון?
אולי, אבל זה לא מדבר על דיכאון אחרי לידה, וכנראה שאני לא נראית במצב של דיכאון, נכון?
בשביל השקט שלך, אשמח ללכת לפסיכיאטר אם תלכי איתי ותסבירי לו איך ההתנהגות שלי גרמה לך לחשוד בדיכאון.
אורלי חזרה על המילים של האמא:
זה פשוט האמא אומרת שהפכת משונה.
חזרה על ההקשר של הריב עם החמות.
איתן, אם מישהו צריך ללכת למומחה, זה אמור להיות אמך. את יודעת מה היא אמרה לי?
יודע, אתם מתווכחים כל הזמן. היא חושבת שאתה מתכוון למזוג לך הצעות של מסכות לשיער או לשלוח דברים למקום הלא נכון
למה זה כל כך, לא הבינה אורלי, כי לא יכלה לתפוס את נושא השיחה של איתן.
איתן הזכיר שכמה שבועות לפני חמתה קנתה חנה מסכה דומה לזו של אורלי, וטען שהמסכה הזו הוא שהמליצה עליה.
חנה השתמשה במסכה ובטענה שאת אומרת לה שהמסכה הרעה היא שלך, והטובה שהיא מחזיקה לעצמה.
מה? איתן, זה ברור לך שאת “בחנות של הדברים הנשיים” שלך לא מבינה כלום. אם היית מבין, היית מזהה מיד את הפח.
בשלוש דקות אורלי הסבירה מדוע היא, שלא השתמשה בכימיקלים של צביעת שיער או באפרצ’ור, לא יכלה להמליץ על מסכה טיפית לשיער בריא לחמות שמטפלת שיער שמוברד, מצויר בכימיה ויש לה “ביו-תלתול”.
שלחתי לה כתובת נכונה בשביל החבילה של חברך. נתי, הוכחתי זאת בטלפון, וגם הראיתי לו את השיחה במכשיר.
ברור, סליחה, כנראה שלא היה עלי להאמין לאמא. היא הייתה רגילה, ואז נרשמה הריב בגלל
היא התחילה לספר לי על העבר הקשה שלה עצרה אורלי. כן, היא חוותה אובדן ארבע פעמים לפני שהגעת, אבל אין צורך לחזור על כך כל פעם, במיוחד כשאני מתמודדת עם ההריון שלי.
את אומרת שהיא ניבק איתן, וקרא לאמו לשיחה. אחרי כך, חזר הביתה והציב את אורלי בפני עובדה הקשר עם אמו של איתן הסתיים.
אורלי שמחה שהחמות נמאסה מהתנהגותה הלא הולמת, ולא ראתה את העיניים שלה יותר.
קרובי של איתן המשיכו להאשים אותו כי החליף את אמו באשתו. הוא השיב בחוסר סבלנות שאין זו אם של הילד אם האמא אחראית על הכל, אז זה עליה.
הטיעון נקטף, אך הוא לא משנה את דעתו.
הוא שואל עצמו למה האמא ניסתה להפריד אותו מאשתו ההרה, ולמה הוא טרם מצא תשובה.
תפיסה קלאסית אם אמא לא רוצה לשתף את בנה, היא עלולה לאבד אותו לגמרי.
הקרובים מתלוננים:
לפחות תנו לה לראות את הילד! הם קורעים.
אם אתם רוצים לבנות “נישואין חזקים”, תפסיקו להכניס את האמא של בן הזוג למרכז המשפחה.
איתן מצא תענוג במחלוקת האלה עם המשפחה. הוא מבין שהקושי הוא שהוריו אינם אוהבים את האמא של אורלי, ולכן נקט דרישה להפסיק להתערב ולחתום על ניתוק מוחלט.
הקשר נחתך, וכל העזרה שניתנה נשמטה, ולבסוף האנשים שאמורים לאהוב אותם השאירו את המשפחה.
הילד הקטן גדל בשקט ובשלווה, ואיתן עם אורלי עושים כל שביכולתם לשמר את השלווה בתקופה המוקדמת של הילדות.
בקרוב, כשהילד ייכנס לבית הספר, הם ילמדו אותו איך לתקשר ולהגיב בצורה נכונה לבעיות.
אורלי שמחה שלמדה זאת מוקדם לפני שהפכה לחלק מהשגרה של חיי היוםיום, לפני שהפכה ל”מזיקתן” של כל דבר.
הלקח הוא שלעתים קרובות, כדי לשמור על המשפחה, יש להקשיב, לכבד גבולות ולא להטיל משקלים מיותרים על אחרים.
