נטע רצה לחזור הביתה. כמעט עשר בערב, והשעון ציווה: הלכה למיטה, ארוחה חמה וקצת לישון. היום היה ארוך היא קיבלה ביקושים עד סוף השבת, והחתול של יוסי, מיקי, ריחני על האף. הבעל כבר היה בכניסה, ארוחת ערב חמה על השולחן, והבן של שניים עשר, אורי, מצפה לשבת על כיסאו.
היום נטע עבדה במספרת קצוצה בפתח השכונה, והייתה בתור השמרת סיבוב אחרון. אחרי שסגרו את הדלתות, היא סגרה את המנעול, הפעלה את האזעקה, ונעצרה לרגע לבדוק שהכל תקין.
הדרך הביתה עוברת דרך פארק קטן שליד בית ספר יסודי. בדרך, ביום, הפארק מלא בגרושיות שמדברות על מגבות, והערב כמעט ריק, אך התאורה מהפנסים משאירה תחושת בטחון.
הפעם, במקום להיות ריק, על ספסל אחד ישבו שני ילדים ילד בן תשעעשר בשם יואב, ובת קטנה בשם תמר, שנראתה לא יותר מחמש. נטע האטה את הקצב והתקרבה.
מה אתם כאן לבד? כבר חורף, בואו נלך הביתה!
הילד הביט בה, נגע בראש של תמר וחיבק אותה חזק יותר.
אין לנו לאן ללכת. החורג ברח אותנו.
איפה האמא?
איתו שתייה.
נטע לא היססה לרגע.
קמו, בואו איתי. מחר נסתדר.
הילדים קמו לאט. נטע אחזה בתמר ביד, ונתנה יד למרקחת ליואב.
היא הובילה אותם לביתה, שם סיפרה ליוסי ולאורי את כל הסיפור. שני הילדים, שהכירו את לבה של נטע, לא שאלו שאלות; הם הראו לה איפה אפשר לשטוף ידיים, וישבו לאכול. הרעב שלהם נראה כציפור, ובסוף הם קיבלו את כל מה שהושאל להם.
לאחר הארוח, נטע הלכה לשכנה, מרים, שיש לה בת בכיתה א’, וביקשה כמה בגדים לתמר. חבילות של ביגוד מתפזרו כל משפחה משאירה אחרי ילדים קצת מהבגדים הישנים.
נטע רחצה את תמר, לבשה אותה בבגדים חדשים ונקיים. יואב ניקה את ידיו בעצמו, ומצאו לו חולצה מהבגדים הישנים של אורי. הילדים התקרבו למיטה במרפסת, ותמר לא ירדה משחרר של יואב.
הילדים נתרלו, רגליהם מתוחות, והולכי לישון על הספה המרווחת. אחרי שהניחו את האחים במיטה, נטע שלחה את אורי לחדר, והיא ובעלו המשיכו לשוחח במטבח, מתכננים מה יהיה הלאה.
בבוקר, לפני השחר, נטע שלחה את יוסי לעבודה. היא הייתה בתור משמרת שנייה. הילדים קמו, היא הזינה אותם, קיבצה את הבגדים הכבוסים בתיק והכינה אותם לנסיעה.
הם הגיעו לבניין של נטע דירת שלושה קומה עם חצר קטנה. הקומה שלישית הייתה פתוחה, והילדים נכנסו והשתקו במסדרון
נטע עצרה, רצתה לשאול את האישה שחיכתה בחשכה מה חשבה כל הלילה כשהילדים נשארו לבדה.
מאחורי חלון, יצאה אישה צעירה אך חיוורת, עם חוד שחור מתחת לעין. היא הביטה בילדים באכזבה, ולחשה: אה באתי ומי זאת?
זו דודה נטע, אנחנו נחנו אצלך ענה יואב.
אה טוב, קילקה היא, חזרה לחדר. נטע נדהמה, האם זאת אמא של הילדים?
פתאום האישה חזרה וקרבה אל נטע: בואי למטבח, נדבר.
נטע הלכה אחריה, ונדהמה לגלות שהבית, למרות הפשטות, היה מלא בניקיון. כל הכלים נקיים, הרצפה מברשת, והבגדים במקומם. אפילו הגרביים של נטע נראו נקיים, אם כי ישנים וכפתורים פורקים.
שבו, ציוותה האישה, מצביעת על כיסא.
נטע ישבה, האישה נענקה לפניה בעיניים מעוגנות ושאלה: יש לך ילדים?
כן, בנו בן שתים עשרה, השיבה נטע.
שמעי אם משהו יקרה לי, אל תעזבי את הילדים, טוב? הם חפים מאשמה.
את חושבת שתעזבי אותם? תהתה נטע.
אינני יכולה יותר. ניסיתי פעמים רבות לעצור, אבל זה כשל. הוא היא הכתה על האזור של החדר משם בא קולות גרגור. פניתי למשטרה, אבל הוא חוזר ועוזר יותר. בלי אלכוהול אינני יכולה. הוא שותה כל יום, והילדים מוצבים על הדלת. הם לא שלו.
איפה האבא?
טב בים כשתמר הייתה בת שנה, מאז אני לבד.
את עובדת?
ניקוי בקניון, פוטרה לפני שבוע על חוסר תחזוקה.
והבעל?
עובד ברשות השלטון מדי פעם, רק כדי לשמור על קיום.
היא נחה זמן מה, ואז חזרה לבקשתה: אם משהו יקרה, בבקשה אל תעזבי אותם. אם לא תוכלי לאמץ, שלחי אותם למקלט.
נטע קמה, מוחה נסחף מסורתית, חשבה שהכל זה חלום. הילדים קפצו אליה, חיבקו אותה בשתי ידיים, והדמעות זרמו מבעורה. היא נגבה את יואב והודיעה לו איפה למצוא אותה אם יזדקק.
ביציאה לרחוב, היא שחררה את הדמעות, שזורים בקור החורף, והולכת למטבח כדי לספר ליוסי. הוא לא שאל דבר, רק אמר שאין נוותר על הילדים. אורי, ששמע, חבש אותם בחיבוק. המשיכו לשבת במטבח, שקטים ומחובקים.
שלושה ימים אחרי, יואב קפץ אל הבית, נרגש ומפחד, וידע שהאמא נעלמה, והחורג נלקח על ידי המשטרה. תמר נותרה אצל השכנה, והיום נשלחו למקלט. באותו היום, כן, הילדים נלקחו למקלט.
מחר למחרת, מצאו את אמא של הילדים בנהר נפטרה באכזריות. כנראה שניבאה את גורלה, ולכן ביקשה מנטע לעזור.
נטע עם יוסי פנו למשרדי הרווחה לבקשת אומנה על הילדים. לא נימצאו קרובי משפחה ליואב ולתמר, ובזכות עדותו של נטע על השיחה עם האמא, קיבלו את האומנה.
נטע נאלצה לעזוב את העבודה. תמר הייתה מבוהלת, בוטחה רק באחיה, ולעיתים נבהלה אפילו כשכפית נופלת מהשולחן, מביטה ביוסי במבט חשש. נדרש זמן רב לבנות את האמון. יואב, הגדול, הבין מהר שאין כאן סכנה אף כאב, אף פחד.
לאט, תמר פתחה את הלב, ניגשה לנטע בביטחון, שיחקה עם אורי, חייכה ודיברה, אם כי עדיין הייתה חשש קבוע לגבר של נטע.
הדאגה של יואב הייתה חכמה הוא חיבק את תמר בעדינות, ונטע הרגישה באהבה חדשה. הוא חולם על ילדה משלו, אך בעיות בריאותיות של נטע מונעות ממנה להרות. היום, כשהוא חזר מהקצבה של שלושה ימים, נטע ותמר יצאו לקבל אותו. הוא חיבק את הילדה, נושא אותה לחדר המטבח, והחלו לחייך יחד.
הקבוצה יואב, תמר, אורי, נטע ויוסי חיבקה זה את זה, ועמדו שקטים, חמים בלב.
עכשיו, במשפחה הזו, הכל יהיה בסדר.
