בעלי, שגיא, ואני חיינו יחד כבר למעלה מעשרים שנה. חיינו בשקט ושלווה. הייתה לנו דירה קטנה בירושלים, וכל סוף שבוע נסענו לבית הנופש שלנו במושב. שגיא תמיד דאג לנקות את הבית, ואני הכנתי אוכל. חשבתי שככה נחיה עד שנזדקן מאוד. ואז פתאום שגיא הודיע לי בבום:
יעל, אני מצטער. אני עוזב אותך. הכרתי אישה אחרת ואני מאוהב בה מאוד!
ברור שבגיל 38 כבר לא הייתי תמימה. ידעתי היטב שלשגיא יש מישהי אחרת. ניסיתי לא לעשות מזה טרגדיה. האמת, אפילו “חברים טובים” דאגו לשלוח לי תמונות שלו עם המאהבת. אבל שתקתי. חשבתי שהוא לעולם לא יעזוב אותי באמת. ואז פתאום אמר שהוא עוזב. בשבילי זה היה שוק מוחלט.
לפחות הבת שלנו, נועה, הייתה אז בחופשה עם חברות באילת. כדי להרגיש טוב יותר, עדכנתי את החברות שלי ששגיא עזב אותי.
כינסנו “סנהדרין” של נשים. אחת הציעה שאירד במשקל ואמצא מישהו חדש. השנייה ייעצה לי לנסוע לסבתא שלי, אולי תחזיר לי את הבעל עם חוכמתה. השלישית אמרה מיד: פשוט תמצאי גבר אחר, למה לבכות?
ורק תמר אמרה: תמשיכי לחיות כמו שחיית! זה יעבור! אבל לא יכולה, זה כואב מדי! חייבת, אין ברירה. הזמן ירפא. תאמיני לי, עברתי כבר שלושה גירושים. תנקי את הבית, תבשלי, תלכי לעבודה, תראי סרטים, תקראי ספרים. אבל בשביל מי אני אבשל? בשביל מי? בשבילנו! נבוא אלייך כל ערב ונגמור לך את כל הסירים!
הודיתי לחברות, אבל לא ידעתי מה לעשות. איזה עצה לבחור?
לבסוף, נסעתי לסבתא. הבאתי לה תמונה של שגיא והמאהבת. היא פתחה קלפים, עשתה טקס קטן, ואמרה שתוך שבועיים הוא יחזור.
אבל שבועיים עברו, גם חודש, והוא לא חזר. ובינתיים, חצי מהמשכורת שלי הלכה לסבתא. הרגשתי כל כך בודדה. התחלתי לקנות עוגות ועוגיות כמעט בלי גבול. אחרי שבועיים נשקלתי וגיליתי שעליתי שבעה קילו בבת אחת.
אז החלטתי לשנות גישה. עשיתי ניקיון יסודי בדירה, שטפתי הכל, סידרתי עציצים, הזזתי רהיטים. הדירה נראתה פשוט מהממת! נרשמתי גם לחוג ריקודים, כדי להוריד את כל עודפי העוגות. כל יום בישלתי מרק ששגיא הכי אהב. ואז החברות באו כל ערב ואכלו הכל. אחרי שהלכו, הייתי יושבת בסלון וצופה בסדרה “משחקי הכס”.
שגיא ואני תמיד תכננו לראות יחד את הסדרה הזאת, אבל אף פעם לא היה זמן. פתאום, ערב אחד, הדלת נפתחה. שגיא עמד בכניסה. הוא ראה את הסדר והיופי. כל הבית הריח מהמרק הירוק האהוב עליו. ישבתי בשקט על הספה, מרוכזת בפרק.
יעל, ערב טוב. באתי לקחת כמה דברים שנשארו לי. בטח! כבר כיניתי אותם בשקית. יש לך תיק? לא. לא נורא, יש לי.
הבאתי לו את הדברים בשקית.
הכנת מרק ירוק? כן, רוצה טיפה? שגיא היסס לרגע ואז הנהן.
מזגתי לו מרק. הוא אכל שתי קערות. בסוף אמר: תודה, יעל! אני הולך. לך, יש לי עוד פרק. מה את רואה? “משחקי הכס”. רצינו לראות את זה יחד, זוכרת? אמר בשקט. זוכרת, בטח.
הוא יצא. בכיתי קצת, ואז סיימתי לראות את הסדרה ונרדמתי.
אחרי שבועיים, שגיא הופיע שוב הפעם עם כל החפצים.
הסתכלתי עליו לא מבינה כלום.
יעל, אני מצטער! אני כל כך אוהב אותך! התגעגעתי למרק שלך, לבית שלך, אלייך. תסלחי לי. אז בעצם התגעגעת למרק? התגעגעתי להכול, ובעיקר אלייך! טוב, תיכנס כבר. אני מתבייש ממך ומנועה. לא תגידי לה כלום? בסדר, לא אגיד. רוצה לאכול? מאוד. תודה.
