הבן שלי התחתן רק כשהיה בן 33. היום זה כבר מקובל, אבל בעבר זה נחשב מאוחר. הוא התחתן אחרי שחברתו נכנסה להריון. היינו מאושרים, כי נולדה הנכדה הראשונה שלנו. באמת, מלאי שמחה היינו. הכלה שלי לא רעה בכללהיא מארחת למופת, הבית תמיד מצוחצח, היא צעירה, יפה, ואפילו יודעת לסרוג, מה שהפתיע אותי, כי אני עצמי בקושי החזקתי מסרגה ביד. בקיצור, בחורה פשוטה ונעימה עם אופי טוב, הבן שלי מאושר ואין לי באמת עוד מה לבקש.
כשהנכדה שלי הגיעה לגיל שלוש, בישרו לנו על הריון נוסף. נולד בן שני. הם התחילו לשפץ את הבית שירשנו מסבתא שלי בתל אביב. שמחנו בשבילם. לא עברו שלוש שנים וגיסתי סיפרה שהיא שוב בהריון, ובחלוף עוד שנתיים שוב התבשרנו על הריון רביעי.
אני חי ממשכורת למשכורת של הבן. הוא מסתדר, יודע גם לתקן כל דבר, עוסק בבנייה, את הכל עשה ועוד עושה לבד. אבל הוא בסך הכל נהג פשוטלמה להעמיס על עצמו עוד ילד שלישי ורביעי? הוא כמעט ולא בבית, כל הזמן עובד בשני עבודות.
וחג ראש השנה הגיע, וגיסתי נתנה לי רשימה של כל מה שצריך לילדים. תחשבו שהיו בה ממתקים או צעצועים? לאהיו בה רק דברים הכרחיים: שמן עיסוי, גרביים, טייטס, הלבשה תחתונה, דברים שלא קונים בפרסומות.
שאלתי את הבן, איפה הם מתכוונים ללדת את הילד הרביעי. הוא רק משך בכתפיים.
הצלחתי לגדל בן אחראי, חרוץ, שלא פחד לעבוד בכל עבודה שמצא. אשתו כמעט בת 35, לא עבדה אף פעם, אין לה אפילו ותק מקצועי. אולי עד גיל ארבעים תביא גם ילד חמישי, כבר לא יפתיע אותי. אבל הרי לא אחיה לנצח, או פשוט אזדקן ולא אוכל לעזור. לאמא שלה כבר אין, רק אני נשארתי לסייע, לפחות סיימו סוף סוף לשפץ את הבית. אבל עם ארבעה ילדים, עדיין אין להם מקום ממש.
שאלתי אותה: “ומה יקרה כשיגמרו כל העזרים? איפה תמצאי עבודה בגיל ארבעים כשלא עבדת יום בחייך?” היא ענתה שתמיד יימצא פתרון. ואם חס וחלילה יקרה משהו לבן שלימה אז? איך אסתדר עם כל כך הרבה ילדים?
יש לי עוד בן שמאשים אותי שאני בקושי מבלה עם הבן שלו, פשוט כי אין לי זמןהכל הולך לכלתו ולמשפחה של הבן הבכור שלי.
אני מביט על כל זה ומבין: בחיים צריך לדעת להציב גבולות. לעזור לכולם זה נכון וערכי, אבל לא על חשבון הבריאות והזמן שלי. היום אני יודע, גם אנחנו ההורים צריכים לעצור רגע, לחשוב על עצמנו, כדי שיהיה לנו כוח בעתיד להמשיך לעזור באמת.
