בקרבת חג השנה החדשה רוני מרגישה לם של רגש. השנה היא השנה ה43 לחייה, ובכל שנה היא מצפה בחשק אל החג הקסום שמריח קלמנטינות, כאילו היא ילדה קטנה.
רוני גרה לבדה בדירתה החמימה בתל אביב, בת 6 חודשים, מאז נישאה ועזבה את בית ההורים. היא ובעלה דני עברו לכפר על חוף ים המלח, שם סבו של דני מנהל צימרים, והם קיבלו את אותו העסק. רוני שמחה בשביל בתה.
בחג השנה החדשה קורה הרבה דברים שלא יקרו ביום אחר שיתפה היא עם עמיתתה לחברה, ליאת.
אה רוני, את באמת רומנטית, אפילו לא בת שנעור שלך, ואת עדיין מרחפת בעננים, מצפה למשהו מיוחד חייכה ליאת.
איך אפשר שלא? רומנטיקה היא תמיד ברורה
לפני אחת עשרה שנים, אחרי תאונת דרכים, רועי בעלה לשעבר הלך לעולמו. רוני חינכה את בתה בעצמה, ולא חיפשה אהבה נוספת, שכן הרגישה שכבר הייתה מאושרת. היא ואהבתה לרועי היו עמוקות.
רוני, לא כדאי לך להישאר לבד; את יפה ונחמדה, צריך שמישהו יזהה אותך חזרה ליאת.
לא יודעת, ליאת, כל גבר שאני פוגשת מזכיר לי את רועי, ואני בטוחה שלא קיים יותר גבר כמוהו ענתה רוני.
קצת יותר משני חודשים לפני השנה החדשה, רוני פגשה במקרה בחנות קפה קטנה בחוף הכרמל את יאיר, בחור גבוה ושרירי, בלונדיני עם עיניים כחולות. הם נגעו זה במקצת בקופה. פתאום רונית חשה גל חם בליבה, מרגש עד כמה שהיא לא הרגישה אי פעם, פשוט because הוא הסתכל עליה במבט רך.
אלוהים, מתי קרה לי משהו כזה בפעם האחרונה? חשבה ברגע וחלפה.
רוני ישבה בחלק מהקפה עם מגש משקאות, ויאיר נגשת אליה.
מה אם אפקיע אותך? חייך הוא.
לא, ענתה, ומחשבתה: החיוך שלו משגע.
יאיר זה שמי, ואת?
רוני, לחזה השמלה שלה חיממה והסתמאה שוב.
מאז, הם שוחחו בנושאים שונים, הרגישו כאילו מכירים זה מזה עשרות שנים. היה להם הרבה משותף, והמתח נעלם. כך עברו חצי שנה של ארוחות צהריים משותפות, הליכות ערביים, והקשר שלהם הפך ליציב.
רוני לא חשבה שהיא יפה, אך ידעה שיש בה קסם. נשים וגברים אהבו אותה, והשיער הלבן-זהבהב שהיה לה עד למטה כתף היה נושא קנאה. היא הייתה גאה בזקפה של שערה, ולא רצתה קיצורים.
החיים שלה לא נגעו ללב עד שפגשו את יאיר. לפני נישואיה ברועי, היא עבדה כאחראית חשבונות במפעל גדול, שם נפגשה עם רועי. הם חיו יחד באושר עד היום האפלה שבו נודע לה על מותו של רועי.
יאיר הציע לה לצאת להסתובב וירכה לקיץ, היא קיבלה בחיוך. החורף אהבה, גם כששלג מכסה את העצים וקור מתקרב זה לא היה מונע מהם להיפגש.
ליאת, אמרה רוני בזמן שתיית קפה במשרד, אני כל כך שמחה. יאיר הוא בדיוק האיש עליו חלמתי, ולפעמים קשה לי להאמין שהאל יתן לי שוב אושר.
אמרתי לך, רציתי שתהיי מאושרת, בדיוק כמו שאני חייכה ליאת, שמחה בשלומה עם בן זוגה, סתיו.
ואז יאיר נעלם בלי לשאול, בלי הודעה. רוני נותרה חסרת מנוחה, וליאת דאגה לה.
רוני, אל תדאגי, זה קורה ניסה להרגיעה.
איך אפשר להתקשר? אני כבר לא יכולה לדמיין חיי בלעדיו. מחכה לו כבר שנים, כמו בשיר “במגע קל של קצוות שמלות”… פתאום הכל נעלם! כשפגשתי אותו לראשונה ראיתי שהוא הוא, ועכשיו הוא איננו בכי רוני.
אל תבכי, חפשי את יאיר! האם חייגת לו? שאלה ליאת.
חייגתי, הוא לא זמין, זה מוזר שהוא פשוט משאיר אותי השיבה רוני.
צריך להאמין ולחכות, הוא יחזור אמרה ליאת.
שבועיים עברו, יאיר עדיין לא חזר. רוני חיפשה תשומת לב בחנויות יחד עם ליאת, קנתה פרסים למתחרות בחג, ובערבים היא בכה אל הכרית.
ערב השנה החדשה במשרד היה מלא שמחה, שמפניה זורמת, מוזיקה רועמת, כולם ריקדו ושתו בקדחת. רוני חייוה כאילו הייתה שמחה, אך ליבתה הייתה כבדה והטלפון בעירה.
לא נוצרה שום חייגה. אחרי השעה עשר היא חזרה הביתה, לחופשת חג, בלי לדעת מה לעשות. הבת נתקפה אליה בטלפון, אך רוני לא רצות לבקר.
בת שלי, בואי לחגוג איתנו את השנה החדשה, אל תשארי לבד קראה האם.
אמא, אגיע הבטחה.
ב־30 בדצמבר, כששעה חמש אחר הצהריים, היא הייתה בדרך לביקור אצל הוריה, כששמעה לדפדף בפתיחה של דלת.
מי זה? תהתה והלכה לפתוח.
מאחורי הדלת עמד דודה של סנטה קלאוס, מרק, בעל קול זקן.
ברוכה הבאה, רונייה אמר מרק בגוֹל, והציג קופסה קטנה אדומה, פתח אותה וראה טבעת זהובה.
מה זה? ממי? שאלה רוני בקצת פחד.
האם תצא עם האביר יאיר? אמר מרק, ופתאום יאיר החל להתקדם באורח מקסים, חייך, והוציא זר פרחים.
כן, כן צחקה רוני משמחה.
קבלי את הטבעת ביום האירוסין שלנו, ב30 בדצמבר, לפני השנה החדשה, ובעיני של מרק, סנטה קלאוס האמתי אמר יאיר.
רוני הניחה את ידה, יאיר שם את הטבעת על אצבעה, נתן לה פרחים ונשק חזק.
ברוך אתם, ילדיי אמר מרק ברצינות, והמשיך בדרכו, “שנה טובה.”
יאיר התחיל להסביר: הוא היה במשימה של שנה בחברת ההשקעות של דודו, והטלפון נשאר במטוס. בתאריך 31 בדצמבר קיבלה שיחת חירום על תאונה של אחותו, האם נלקחה לשרת. לא יכל לשאול אותה, ועלה בטיסה חזרה.
הוא רצה לחגוג את השנה החדשה איתה, ולכן הגיע בזמן.
תודה על ההמתנה, רוני הוא לחם.
אני מצטערת שלא הייתי במקום, אבל אמא שלי התאוששה, והיום אני כאן הוסיף יאיר.
היא חייכה בחוסר וודאות.
אני מתכננת לבקר את ההורים של יאיר, והם ממתינים לי לשנה החדשה, ואין לי מה להכין אמרה רוני.
קחתי שמפניה, פרסים, קלמנטינות וסוכריות אמר יאיר, “נתחיל יחד ונקח איתנו שמפניה.”
אבי המשפחה פתח את הדלת, ראה את רוני עם גבר זר.
ברוכים הבאים, תזמינו יאיר, שמו של הבן שלכם הציג את ידו.
ערב טוב, אני יאיר אמר.
הם נכנסו לחדר, שם היה שולחן ערוך מראש ועץ חג מקושט.
הורים יקרים, זה יאיר, אהובי, המיועד להיות בעלתי הראתה רוני את הטבעת.
הורים נדהמו.
ברוך הבא, יאיר, למשפחתנו קבע האבא, כשקולו צחוק.
זה מתנה של חג אמר יאיר, כולם התצחקו.
האב חייך: “אנו שמחים על החתן שלנו, הוא חכם ויצירתי.”
ואז הרימו כוסות שמפניה, לחגוג את השנה החדשה יחד, עם צחוק וצליל קלי חצוצרות. רוני הרגישה שהשנה הזאת תביא לה אושר גדול, כי כמו שרוצים לחגוג לחיות באהבה.
