המשימה שלך כוללת גם ניקיון המשרד. ומה, את חשבונית? אם זה לא לטובך, חזרי לחוזה העבודה ואל תחרשי יותר. את חדשה כאן, אז תסבלי. תודה על שהקצית לנו תפקיד כזה ושכר כזה, בלי שום ניסיון!
הסודרת, יושבת בכיסא המשרד שלה, הסתכלה בנחשת על העבודה החדשה. היא לא תחזיק כאן הרבה זמן, היא חשבה.
כמה פעמים ביום צריך לנקות? שאלה בתשובה חרישית אורית.
אני אסביר הכל! חייכה הסודרת, בואי איתי, אני אראה לך את המקום, את תכירי את הצוות
אורית הלכה בטפיחה אחרי האישה הגבוהה. כשהן נכנסו לחדר הבא, היא פתחה את הדלת. אולם ענק היה מחולק לתאים קטנים, ובכל אחד מושב עובד.
חברות, תכירו את אורית, החדשה. חדשות, תכירו את החברות!
עשר זוגות עיניים נחשפו אל אורית. שתיקה כבדה נשרפה באוויר, והיא חייכה, ניסה לא להיראות מפוחדת מדי.
איזה טוב שיש לנו חדשה, זה היה חסר ניקיון כאן כבר הרבה זמן, אמרה אחת מהן.
זה מצוין, רק שהיא תיישב קרוב אליי, ואז אשמע קלקול מקשים, ריעושים ואולי בכי, הוסיפה אחרת.
טוב, הגיע הזמן לצאת מאזור הנוחות, אמרה שלישית.
קודם רק שמענו את הצעקים שלך, עכשיו נבנה יחד, אמרה רביעית.
הסודרת חייכה, שקט, בבקשה? הנה המקום שלך, בפינה. במחשב תמצאי תיקייה בשם הוראות ומשימות. תקראי, תלמדי, תזכרי. מר שחר, הקולנית, תעזור לך. אם יהיו שאלות, תפני אליה מיד. ברור?
אורית הנהנה. הסודרת יצאה, והחברות חזרו לעסוק במחשבים. השחר, הקולנית, הביטה באורית בחום.
את מזכירה לי את אחותי הקטנה, חדשה,, חייכה השחר בגאווה, זה יעזור לך למכור בניי בעיניי. אל תעשי טעויות חמות, ואז נעבוד יחד. כשיעבור הצהריים אבוא אליך, אענה על שאלות. עד אז, תתרכזי בעבודה, מסכימים?
אורית חייכה, ישבה בכיסא, הסתכלה על המקום.
שולחן קטן עם מגשי נייר, כוס עם עטים וסמנים, מסך, משטח עכבר, עכבר. על הרצפה פח אשפה ופרח גדול, ישן, מיובש, של אלוה. אורית נזכרה בסבתא שלה שהייתה מגדלת קקטוסים ומוסיפה מיץ מצמחי העלים.
האלוה במים, לחשבה בתחתית האוזניים, למה אף אחד לא משגיח עליו? הוא עלול להיכחד.
היא שכבה נוח יותר, מביטה סביב. כולם עסוקים מאוד, אין זמן לאורית. מקלידי אצבעות על מקלדות, מחשבונים מצולמים, עט על גבי ניירות, נשימות קצרת רוח כשמספרים לא תואמים.
אורית, שמסיימת רק את הקורס באוניברסיטה, לא הייתה בעלת ניסיון, אבל חיפשה קריירה טובה. החברה מספקת שירותי חשבונאות, ולכן תעבוד עם לקוחות שונים ומשימות מגוונות. אפשר לצבור ניסיון יקר ערך, והשכר כמה אלף שקלים חדשים בחודש היה גבוה למקצוענית צעירה.
היא חיכתה בקוצר רוח להפסקת הצהריים. כששחר הגיעה, היא עשתה ארבעים דקות של שאלות ותשובות.
תשלים, בבקשה, המוח מתפוצץ בואי ננוח רגע, שחר נחתה על גב הכיסא, ובעניין, תראי את הלולאה הזאת
זה אלוה תקנה אורית.
כן, אלוה. זה נותר מאת המגן של ויטאלי פלק, המלכה של המספרים, הטבלאות והאיזון, שחר חייכה. היא הייתה מומחית בכלא של הלקוחות, ובכל דוח היא הייתה חיה. כואב לראות אותה פורשת. אפשר היה לשאוב ממנה עצות.
את תחליפי אותה? שאלה אורית בשקט.
לא! היא עדיין צעירה יותר ממני, ונסעה לפרישה. היא לא יכולה לשבת כל היום, ולכן ארגנו פגישה קטנה במשרד, מתנות קטנות, ונתנו לה אלוה. תגדלי, תדאגי לו, בנותיי!
למה זה כאן? למה אנחנו משאירים אותו?, השיחה של חולה.
כי ויטאלי לא רצתה לשאת אותו הביתה, אז הוא נשאר כאן. תחליטי מה תעשי תזרקי לפח או תשאירי על השולחן.
הדבר נחת על השולחן, גזע של אלוה של עשר שנים לפחות, אולי יותר.
אורית ניקתה במשרד כמעט חצי שנה. פעמיים בשבוע היא הגיעה מוקדם שעה כדי לנקות רצפות, אזור קבלה, משרד הסודרת ומשרד המנהל. העבודה הייתה מתישה, אך השכר היה גבוה, וזה הסביר למה היא גם ניקי את המשרד.
היא קיוותה שמא אם תצליח להראות את עצמה כמקצוענית, יבטלו את המשימות הניקוי. היא נשארה שעות נוספות ללימוד הפרטים הקטנים של החשבונאות, למרות שמרבית הידע היה רק בתיאוריה.
בסתיו הקור החמיר, והיא חשה כאב ראש וגרון. לפני העבודה היא לא הספיקה להגיע לבית מרקחת, והמשימות על המסך הציגו אור אדום. היא נמשכה לאלוה ששכבה על השולחן, ניסתה לנצוץ את העלה הבשרני.
סבתא שלי מרפאה הכול, אולי גם לי, לחצה אורית, חיתתה פיסת עלה ובלעה.
היא נאנחה באיטיות, מרגישה מעט טוב יותר, וחצי שעה לאחר מכן הייתה בריאה יותר.
הכל תקין, אין טעויות, חשבה שחר, מציגה משימה חדשה. אורית לא שמתה של פקלה, ובסוף היום החלה לשאול את שחר לגבי שיפור בתהליכים.
איך את מצליחה לסדר את הטבלאות כך מהר? שאלה שחר.
אם נסתכל על המדדים אורית הסבירה, והחלה לשתף שיטות שלא הכירה קודם.
שחר, שהייתה בטוחה שאורית תיפול, חייכה והציגה משימה קשה מהבוקר.
אורית עברה על המשימה, למרות כאבי הגרון, וחתכה שוב עלה נוסף של אלוה.
שחר, הכל מוכן. תבדקי! אמרה היא בחיוך לקראת סוף היום.
החברות קמו מהכיסאות, מביטות בתדהמה: איך אורית הצליחה לשבור את שחר?
איך עשית זאת? שאלה שחר.
פשוט, אני מומחית טובה, אפילו לא מזדקנת, חשבתי, ויישמתי.
הקולנית קצה את העכבר מידה, חזרה לבדוק את הטבלה.
תסבירי!, קראה שחר, מבולבלת.
בדיוק אז נכנסה הסודרת.
בנות, מחר תגיע ויטאלי פלק. היא פוגשת את המנהל, אז אם תצטרכו עצות, תתכוננו.
שחר לבשה, תתכוננו לשאלות.
אורית לא ידעה מה לשאול, המוח היה מלא במחשבות, אך היא הרגישה שהיא מבינה ומסוגלת לענות. החברות תפסו ניירות וכתבו, וכל אחת ביקשה מהפגישה עם ויטאלי פלק יותר זמן.
בבוקר הבא, החברות, בראשן שחר, תכננו את הפגישה. האורית השלימה משימות דחופות, ובזמן עיבדה על עלה של אלוה, לא הבחינה שבאורח האורח המיוחל הגיע.
זה אורית שלך? שמעה מאחורי עצמה.
בוקר טוב, השיבה באיטיות, תוך שהיא מכינה פיסת עלה למזון.
ויטאלי פלק, סבתא גבוהה עם קופת שיער מסודרת, תקנה משקפיים, הסתכלה על המסך ועל הקקטוס היבש.
סליחה, לא הכנתי שאלות, היה לי הרבה עבודה
אין בעיה, אני לא באה לחלק עצות, אני בפרישה. אין שיעור, פשוט נדבר.
במהלך הפסקת הצהריים, אורית יצאה לביסטרו לנסוע לארוחת צהריים. כשהתיישבה, ויטאלי פלק קראה לה, גם היא רצתה לאכול.
בואי לשבת איתי, נדבר איך הולך לך ראיתי את העבודה היום, טוב מאוד. יש לך ניסיון?, שאלה ויטאלי.
לא, רק חודש אני אוהבת חשבונאות, מתקדמת עם כל משימה.
את משגיחה על הקקטוס שלי, מטעמת? טעים?, חייכה ויטאלי.
גרון שלי היה כאב, ניסיתי, והרגשתי טוב יותר.
ואז העבודה הלכה למעלה? אלוה מדהים!, חייכה ויטאלי.
זה שיפור?, הסתכלה אורית, מורתעת.
זה דופינג, אולי? שמחתי שהמתנה שלי מגיעה אלייך. אם החברות היו מהירות, היו מקבלות משקה משביע.
לא מבינה על איזו אגדה את מדברת?, שאלה אורית.
את לא שמעת על הסיפור של המאה? קוסם רופא, שרודף במדבר, מצא עץ עם עלים בשרניים, שתה מיץ, חזר לצעיר! זה אותו צמח, אלוה, שמרפא. קוסם לקח כמה עלים ושיתף בכפרו, והצמח המשיך לגדול.
זה על ריפוי, לא על חשבונאות, חייכה אורית.
אמת, אבל עיקרון דומה במקום קוסם יש רואה חשבון, במקום מדבר פרישה. כשהייתי צעירה, מורה קפדנית גרמה לי לכאבי ראש, שלחתי למרחצאות, ויום אחד ניסיתי לעסוס אלוה על המדף, וזה הפך אותי למומחית. היא נתנה לי את הצמח כשפרשה, ואני לקחתי אותו לחברות שונות. היום הצמח הוא שלך.
זה באמת אלף שנה?, תהתה אורית.
זה מגיד, מי יודע? פלאים. למה לא ענית על השאלות של החברות? כי אני רק עובדת רגילה.
זה לא הוגן!
מי קובע מה הוגן? למי זה מפגע? ללקוחות? לך? אף אחד.
אחרי השיחה, אורית חזרה למשרד, המשיכה לעבוד, ולמדו עוד משימות מורכבות.
חודש לאחר מכן, היא כבר לא ניקתה רצפות. לקוחותיה היו מהבכירים, המשימות הפכו למאתגרות אך מספקות.
כל היום מציירת קווים, אין קצב, איזו חידוד?, תהתה היא.
לאחר כמה חודשים, היא הגישה מכתב ויתור מרצון.
למה אתה עוזב? יש לך לקוחות מובילים. זאת ההזדמנות האחרונה שלך.
עוברת לשכונה אחרת, קשה להגיע לכאן, שקרתה היא, אספה חפיה.
את משוגעת, לאן את הולכת? הכל מחדש, תצטרכי להתחיל מההתחלה, מישהו יאמין במומחיות שלך?
אעשה זאת, אין בעיה.
אלוה! תלעיסה של עלה תקל עליך.
את לא משוגעת? את משאירה עלה מתייבש, מציעה לנו לטפל בו!, קראה שחר.
את תנסי, זה בטוח תאהבי.
שחר הסתכלה בחוסר אמון על אורית, ואז חיתכה עלה בשרני.
