על אף התנגדותה של אשתו, דן הזמין את אמו, רות, לבוא הביתה כדי לפגוש את נכדתו החדשה.
רות היא בת חצי מאה, והתקשורת איתה לעיתים קרובות משמשת לסיבוב של סערות. היא לעולם לא מכבדת גבולות של אחרים; היא אף פעם לא חיבבה את בת זוגו של דן, לא בגלל סיבה ספציפית, אלא רק משום שדני נישא אליה ולא עזב אותה לצידו.
לפני שלושה שבועות נולדה לילדה קטנה, נועה, בבית חולים סורוקה בתל אביב.
רות התעקשה להיות נוכחת בחדר הלידה, בעוד דן רצה שהיא תהיה ההורה היחיד שמלווה את נועה. כך, בזמן שנועה הייתה במרכז הלידה, רות שהתה בלובי בית החולים וצעקה בקול רם לכל הקומה שהיא ראויה לחזות בלידת נכדתה.
בכל ביקור של רות לבית דן, היא תופסת כל דבר, ומבקרת את תמר, כאילו היא לא מצליחה לנהל משק בית תקין. היא אף משדרת שתמר תהיה אם לקויה.
לאחר שיראתה של תמר הגיע לשיא, היא הציבה תנאי עז: רגלי רות לא ילכו יותר לביתם. דן הבין את זה; אין אחד שמחפיף להישפך בביתו.
כאשר חזרו הביתה עם נועה, סבתא-סבתא רצו להכיר אותה. תמר קיבלה את רות לביקור נוסף, בתנאי שהיא תישאר שקטה. רות נשבעה לשמור על ההבטחה, אך ברגע שהיא חצתה את המפגש, פשטו עליה הערות:
המקום כאן מלוכלך. אם אתם רוצים לחיות ככה, תמשיכו כך, אבל מתוך כבוד אליי, לפחות תסדרו את הבית.
תמר איבדה את הרוגע והודיעה לרט שהיא לא תזכה לביקור נוסף, ושאם יראו את נועה רק כאשר ירצו.
כבר עברו כמעט שבועיים, וההורים של תמר פגשו את נועה, וגם אביו של דן עברו עליהם. אך רות עדיין לא חזרה, ותמר לא רוצה לראותה. אנחנו לא יוצאים מהבית עם נועה כי בחוץ קר ומעונן.
לפני שלושה ימים היה לתמר תורף אצל רופא המשפחה, ולכן נשארתי עם נועה בבית. ניצלתי את ההזדמנות והזמנתי את רות לבוא לראות את הילדה. היא הגיעה ושאלתי אותה אם נוכל להישאר עד לשעת החזרה של תמר, שהיא בערך שעתיים. רות לא רצתה לעזוב, למרות כל ניסיונותיי לשכנעה.
כאשר תמר חזרה הביתה, מצאה רות מחבקת את נועה. היא חוותה פריצה עצבית מוחלטת, צעקה אל דן ולרת, והזמינה אותם לצאת מהבית.
במרכז האירוע, אמרתי לתמר שתשקול לשמור על השקט, כי זה הבית שלנו והילדה שלנו, ואם אני רוצה שרות תראה אותה, היא לא יכולה למנוע זאת ולא יכולה לגרש אותה.
בסופו של דבר תמר גרשה אותי ורות החוצה, והיא מניחה שלא תדבר איתנו יותר. עברתי לגור עם הוריי. אני מקווה שתמר תתקרב לשלווה בקרוב.
לימוד החיים כאן הוא שכאשר משפחה מתנגשת על גבולות וכיבוד הדדיות, יש צורך במידה של כבוד ושיקול דעת רק כך ניתן לשמור על הבית שלם ולא לאבד את האהבה שבין דורות.
