הייתי חייב לשים מקרר נפרד, אני מחייך לעצמי כשאני זוכר. המצב פשוט הזוי, אבל לא הייתה ברירה אחרת. לא אכפת לי למכור את הדירה ולחלק את הכסף – אבל אמא מתעקשת שלא.
לא מזמן חגגתי 24. יש לי תואר ראשון, מצאתי עבודה, עדיין לא התחתנתי. החיים בבית שלי רחוקים מלהיות פשוטים. אני מחזיק בחצי מהדירה. פעם, הדירה הייתה של אבא שלי. כשעבר, ירשנו אותה אני ואמא בחלקים שווים, הייתי אז בן 14.
לפני עשר שנים, זה היה ממש קשה בבית נשארנו בלי מפרנס. אמא שלי, אילנה, עזבה את העבודה כשהייתי ילד. היא פשוט החליטה לא לקחת חופשת לידה בכלל. אבא הרוויח יפה, היה כסף, היא התמקדו בניהול הבית. אחרי שאבא שלי נפטר, היא בכתה בפניי: “איך יקבלו אותי לעבודה בגילי? בת 40, מה אעשה אעבוד בניקיון?”
אני ממשיך לספר לעצמי. קיבלנו קצבת שארים – אבל אמא לא יכלה לוותר על הביקורים במכון היופי ועל קניות חדשות, גם כשלא היה לנו איך לגמור את החודש. בהתחלה, דוד שלי עזר לה, אבל בסוף נמאס לו.
הוא אמר לאילנה, אמא שלי, שהיא חייבת למצוא עבודה. יש לה שני ילדים והיא לא יכולה להחזיק את כולם. בערך אחרי שנה, אילנה הביאה הביתה גבר בשם אדם. היא אמרה שהוא יגור איתנו עכשיו. זו הייתה התשובה שלה לבעיה הכלכלית – נישואים. אדם הרוויח לא מעט, אבל לא הסתדר עם הבת החורגת שלו, כלומר איתי.
אדם אומר לי: “את רק אוכלת, עדיף שתכבסי או תנקי. למה צריכה שיעורים? מתכננת ללמוד באוניברסיטה? מה לימודים, צריך לעבוד, את באמת חושבת שאני אאכיל אותך כל החיים?”
לא היה לי מה להגיד. נכון, הייתה לי קצבה, אבל הכסף עבר לאמא שלי. אילנה לא רצתה להגן עליי מול אדם, פחדה לאבד את המפרנס. “איך נסתדר בלעדיו?” שאלה אותי. “פשוט אל תתווכחי, תעשי מה שהוא אומר. הוא מפרנס הבית.”
הצלחתי להגיע לאוניברסיטה ולמצוא עבודה. כל הזמן הזה, התייחסו אליי כאילו אני “פה נוסף” שיושב על צווארו של אבא החורג. אדם כל הזמן חישב כמה עולה לו להחזיק אותי בבית.
חצי שנה אחרי שמצאתי עבודה, קניתי מקרר קטן ושמתי אותו בחדר שלי כי אדם נעל את המקרר במטבח. “יש לך עבודה? אז תדאג לעצמך,” אמר. אילנה שוב שתקה. היא שתקה גם כשהוא הראה לי חשבונות ותבע ממני להחזיר לו את כל ההוצאות שעשה עליי לאורך השנים.
אחרי תקופה, אדם פוטר מהעבודה. הוא ואילנה התחילו למכור מוצרים מהמקרר שלי. כל הטענות נפלו עליי. אני שילמתי. אבל אחרי שאדם היה מובטל כמעט שנה, נמאס לי שמתי מנעול על המקרר. כמובן שאילנה התנגדה היא טענה שאדם הוא שדאג לנו כל השנים.
אמרתי לה: “אם את רוצה, תעזרי לי. אני לא הראשון שמתחיל לחלק את הבית הזה. לכי לעבודה.”
לא מזמן אדם עזב את הדירה. אילנה נמאסה עליו גבר שלא מביא פרנסה. אבל היא עדיין לא מצליחה לשכנע אותי להוריד את המנעול מהמקרר. אני חושב שגם היא צריכה למצוא עבודה. היום אני מבין פרנסה, כבוד עצמי, השליטה על החיים שלך הם הדברים החשובים באמת. חבל שלמדתי את זה רק אחרי כל הטלטלות שחוויתי בבית שלי.
