תפסיקי! היא סבתא שלנו, היא לא מישהו בשבילנו!צועקת אלונה, מנסה לשכנע את בתה ששורית בצדקתה. שורית מציצה בעיניים, כאילו עומדת לבכות, ואז מרימה את הראש ואומרת: אם כך, היא בשבילי היא הניקודייה הכי קרובה בעולם ולא יהיה אחרת!
במשפחתו של יוסף ולבני, שהייתה משפחה גדולה בכפר, נישאו כל הבנות פרט לקטנה מלכה השקטה והעדינה, שעדיין לא מצאה בעל. כנראה שהעתיד של בעלה עדיין לא נולד או שאיבד אותו במקום רחוק. כך מדברת לבני בחמלה על בתה. מלכה נשארת בבית ההורים תומכת חזקה עד שהצאצאים של אחיותיה, שהפכו לתושבי תל אביב, לא מתחילים לקבל ילדים.
הראשון מביניהם, דני, בנו של האחות הבכורה, מופיע עם קידום עמוק ובקשה גדולה: דודה מלכה, בואי לבוא לטפל בביתי. אין לי מקומות בגני הילדים, ואם אשאיר את אשתי לעבוד, צריך מישהי שתחזיק את הילד. מלכה, שכעת בת מבוגרת, עומדת בצומת: ההורים מזדקנים, איך אפשר לעזוב אותם? והיא חוששת מהעיר הגדולה. אבל דני מתעקש, מבטיח שלא יתעלם מהסבתא והסבא. הוא כבר הגיע לפני כמה פעמים לעזור לקטוף תפוחי אדמה ולתקן גג.
ההורים מציעים לשורית לנסוע איתה, אולי תיפגש עם מישהו בעיר. היא לא יודעת שהם מדברים על כך מאחורי גבה, איך מלכה תתמודד לבד כשהם יצאו לנסיעה. בשעת האמת, מלכה עובדת כמתווכת ומפנה את חייה מהקולחוזית אל תפקיד של משגיחה. דני מחשב יש לה כבר מכר של בת של אחותו שעושה עבודות זמניות, ולמלכה ממשיך לקבל ניסיון.
הבת הבכורה של דני הולכת לבית הספר, הבת השנייה ממהרת. ההורים של מלכה נפטרים, והיא ממשיכה לשגח על הילדים של בן דוד נוסף. כך עוברת ההכשרה של מלכה מדור לדור היא מלווה ילדים עד שהולכים לגן, עד שמגיעים לכיתה. כאילו היא הפכה למיותרת, והנכדים מתחילים לתבוע ממנה את הזמן, ומביטים בה בחיוך של תודה. תודה, דני! אומרת כולם.
לפני כמה שנים, לפני שמלכה מתחילה להכביד על כולם, הבית הכפרי (עם יער פטריות ונהר סמוך) נרכש על ידי בני ובנות של המלכה תמורת סכום נכבד במטבע החדש שקלים. דני מציע: בואו נשתף יחד, נקנה למלכה חדר קטן, כי היא שותפה בבית, לא רק תחת השיח!
הצוות הצעיר מתחיל לשאול: אם היא תמות, למי יועבר הבית הקטן? שאלה שגרמה למתח רב. דני משיב בנחת: מי שימסור לה כוס תה יקבל גם את המפתחות, או מה שתבחר מלכה. דני נפטר בגיל חמשים מחלקת גסטריט, אחרי ממאירות.
לאחר מותו של דני, המשפחה מתרחקת מלכה: הילדים גדולים, אין צורך במשגיחה. הלכה הרוח, מלכה מתקרבת לגיל שבעים, והיא עובדת במזון ובקיטור. לפתע, נפתחת בפניה הזדמנות: בקופה של חנות, בחנה צעירה פונה אליה ושואלת: את משגיחה על ילדים? יש לי בת, חלי, אחרי ניתוח לב, צריכה מישהי משגיחה בבית.
מלכה מתקרבת לילדה, שמחייכת ומדברת: בואי, אספר לך סיפורים. כך מקבלת מלכה משרתת חדשה.
במשך ארבע השנים הבאות, שורית גדלה ליד מלכה, שניים מביניהם נחשבים לחברים קרובים. הן חולקות חדר רחב המואר, ההורים של שורית עובדים שעות ארוכות, והיא מבלה רוב היום עם קשת מלכה. קשת מכנה אותה קשת, וזו לא מתנגדת. שורית מתרגלת תרגילי נשימה, טיולים רחוקים מרחובות המזהמים ושומרת על לוח זמנים קפדני. מלכה, למרות שהיא לא משכילה רשמית, עומדת בדרישות במדויק, ושורית מתחזקת בחסד ובבריאות.
בכל ערב, הילדה מבקשת: קשת-מלכה, ספרי לי על חייך. מלכה מספרת על חייה הפשוטים, אפילו על המקרה שבו חזרה הביתה על ספינת מעבורת אחרי שהייתה בהריון של בן דוד. היא מתארת איך היא טיפלה בילד הקטן עד לגיל הגן, ואז אמו של בן דוד לקחה אותה מוקדם.
במסע על הספינה, היא פוגשת צעירה בשם נועה. נועה סטודנטית שמגיעה מתל אביב, היא משאירה לתיק של מלכה תינוק קטן ומספרת שהיא צריכה לקנות מזון לתינוק. נועה חוברת חפוזה, נוטשת את הספינה לפני שהיא מגיעה לנמל.
כשלוש עשר דקות אחרי שהספינה עוזבת, התינוק מבקש חלב. מלכה, שאינה אם, אך בעלת ניסיון, מרפדת אותו בבד, מנגנת לו שיר רך, ומוצאת תזכורת של נועה שמבקשת סליחה. בתיק מצויה חלב יבש, בקבוקים חמים, ואין תעודת לידה. נראה שנועה ילדה בבית חולים פרטי.
הספינה מתרחקת, מלכה משיקה את התינוק ומזינה אותו. היא חושבת: אלוהים שלח אותי אליך. היא מתכננת לקחת אותו הביתה כדי לגדול כבתה. אשת בן דוד מתווכת: איך נוכל לקבל תינוק זרה כשיש לנו דם שלנו? ואז היא פונה לקפטן. הסערה מתפרצת, והקבצים של נועה נלקחים ממנה.
באותו רגע, שורית רואה את הנעליים הרטובות של מלכה, מחבקת אותה בחוזקה: אמא, יש לי אותך, משגיחה שלי. והאישה מקשיבה ומציינת: את שלי, ילדי.
הקשר של מלכה במשפחה נעשה חזק בתחילה, אלונה קוטפת ממנה את כל ההכנסות, אך היא משאירה לה משכורת של קצבאות ופרישה. אלונה מציעה למלכה: בואי נשכיר את הדירה הקטנה, נביא כסף ונשלם לימוד מוזיקה לשורית. יש בפינה פסנתר של חורף, ולמלכה נפתחת אפשרות.
במשך שבע שנים, אלונה מקבלת תזרים מהקצבה של מלכה, והדירה הופכת לדירת חדר אחד, מתועדת למקביל לשורית ולמלכה. המשפחה מתרחקת מהמלכה, שהיא כבר בת שמונים, ולא זקוקה לאף טיפול. היא מתלבשת במגף ישן, מתכוננת לשבת על הרצפה ולספוג קרני השמש.
אלונה מעבירה את מלכה לחדר האחורי, אל המרתף. היא אומרת בגסות: בשם אלוהים, תזוזי למקום שלך! היא מדברת בלשון את וגורמת למלכה להרגיש כאילו היא לא קיימת. היא הופכת להיות רק חפץ בבית, ולא נזכרת בחסדים של מלכה.
בינתיים, שורית מתפנה מהקשר עם אלונה, מתכננת חיי נישואים עם אנדריי, בחור שפוגש במכונה. היא מזמינה את המשפחה לארוחת ערב, מבקשת לדעת איפה המשגיחה. כשהיא נכנסת לחדר המרתף, היא מוצאת את מלכה, שכעת מצויה על מיטה של עץ, חורשת בגדלים.
שני השעות הבאות, שורית מנקה את מלכה, מזינה אותה, ומביאה לה מארזי ריחות של צמחים ותבלינים. היא אומרת: משגיחה, סליחה על ההזדמנות, את הילדה המתוקה שלי. מלכה משיבה במגע רך: שׁוֹרית, נסיכה שלי.
מתוך הפקקים של הדלת, אלונה מתווכת עם שורית, מתנחמת על חיי היומיום ולוחצת עליה: את צעירה, את חיה כמו פרפר, אל תשפטי אותי. היא מוסרת שהסבתא מרחיקת מקום לא דורשת טיפול, וכי היא צריכה לקבל את ההזדמנויות שלה.
אלונה מנסה למכור את הדירה ולמזער את משק הבית. היא מגישה בקשה למתן מקום לקשיש למלכה במוסד מטפל, מבקשת עזרה מאדם מוכר. מכתב ההזמנה מתאר את כל הפתרון.
שורית, שמתחזקת בלימודים באוניברסיטה, מקבלת הצעת נישואין מאנדריי. היא מודיעה על כך להורים: אמא, אנדריי מציע לי נישואין, הוא בא עם משפחתו, נשתמש בחליפות. אשמח לראות אותך, המשגיחה, עם מתנה מיוחדת. היא פונה לחדר שמלכה השתמשה בו בעבר.
אלונה, מזועמת, משיבה: היא בטוחה, אין בעיה, היא מחריפה בחדר האחורי, היא גרה שם, היא עיוורת, זה נוח לכולם. השורית פותחת את המרתף, מגלה את המיטה הישנה של מלכה, מצאה אותה ישנה ומחוסמת. היא מניחה לידה את ידיה, מרגיעה אותה במילים ישנות: משגיחה, את הבת שלי, אני אוהבת אותך.
מתוך הזמן שבין פקק האוויר של המרתף, נפתחת פינה של ריחות של לבנדר ואורז. השורית מביאה למלכה מתנה של שמן ארומתי, ושתיים של שומרות. מלכה נוגעת בעיניה, מרגישה את ריח הפרחים, ומספרת לעצמה שהיא חיה בחיי הקולות, ריחות ומגעים.
בסוף היום, השורית מתארת את המשקלה בעיניים מלאות דמעות, חיבוק של מלכה ואומרת: תודה, משגיחה, על כל מה שעשית בשבילי. מלכה משיבה בקול רך: הייתי כאן תמיד, ילדי.
החיים ממשיכים. המשפחה של שורית גדלה, היא מתקדמת כקולגנית, הלומדת חינוך מיוחד, ואנדריי רופא עיניים במרפאה בתל אביב. לילדיהם, אלונה תורמת ממקורותיה של מלכה, והדירה הקטנה משמשת כבית משותף של שניים. מלכה, למרות השנים, משאירה חותם של אהבה וטוב לב בליבו של כל מי שפוגש בה.
