כשהיינו צעירים, המעגל שלנו היה מלא בסיפורים מוזרים וסיבוכים שפשוט לא יכלו לקרות מחוץ לחלום. בין כולנו הופיע זוג תוסס במיוחד: יואל ורותם. יואל הצחיק את כולם בכל אירוע, ורותם זרחה לידו כמו שמש מגדירה. אבל הפטפוטים שלהם הפכו מדי פעם למריבות קטנות, על דברים שלאף אחד לא היה אכפת מהם באמת.
פעם, באמצע קיץ תל אביבי לח, התכנסנו כולנו אצלי לסעודת ערב פתאום הכול התחיל להיטשטש כמו בתוך מסיבת מסכות. יואל המתין בסבלנות לרותם בתחנת אוטובוס מלאה פרצופים מטושטשים מזיעה וחום. אופייני לה, רותם איחרה בשעה שכבר הירח זחל מעל קו הרקיע של העיר.
בזווית העין, יואל שם לב לנערה עם שיער מלא תלתלים, בדיוק כמו של רותם, ולבושה בחולצה שמזכירה את זו שרותם הכי אוהבת. ברוח שטות מטורפת הוא ניגש אליה מאחור, מחבק אותה בצחוק, כאילו החיים הם בדיחה פרטית משלו. רגע אחרי שהשמיים זזו והוא שמע צרחה חדה זאת לא הייתה רותם.
דמותה של הנערה התערבבה בקהל, והיא קראה לשוטר שחלם שהוא חתול רחוב מבולבל. כשעות אחרי, יואל מצא את עצמו בתחנת המשטרה יחד עם זרה בשם ארבל, ששמה נשמע כמו צליל רך של מים במדבר. הזמן שם נמתח כמו מסטיק ישן, ארבעים וחמש דקות הפכו לשיחות על הכול ועל כלום, עד שנדמה היה שאפילו הקירות מאזינים להם.
אחרי ארבעה ירחים, יואל וארבל התחתנו בחתונה מוזרה בחוף יפו, תחת עצי דקל שצמחו ישר מתוך החול. עכשיו יש להם שני בנים ארוכים וצוחקים, גבוהים יותר מהצל של יואל בבוקר.
רותם, עוד ניסתה להחזיר את יואל אל בין ידיה, ורקע בזימזום צורם סביב ארבל, אבל יום אחד היא הסתכלה במראה וחייכה לעצמה כאילו הכל נגמר היטב. בסופו של דבר גם הסיפור שלה קיבל צבע משלו.
בלילות קיץ חמימים, יואל מניח רגליים על אדן החלון ונזכר איך הכל קרה במערבולת של טעות, כאילו עצרת ברמזור אדום ופתאום נפתח שער לחלום אחר. הוא בטוח שהמזל, או אולי אחד מהמלאכים הביא אותו וארבל לאותו רגע מופלא בתחנה.
החיים הם מסלול באמצע כביש תל־אביבי פעם יש שיפוצים, לפעמים פגישה וכל מה שנשאר הוא להרים כוס יין רימון ולהודות על כל הסיבובים הלא צפויים שכל לילה ומזל מביאים איתם.
