5 בספטמבר 2023
היום קרה משהו שלא אשכח הרבה זמן. קמתי מוקדם, והחלטתי לצאת ליערות ליד הכפר לאסוף קצת גזעי עצים כדי להדליק את התנור בערב. תוך כדי שיטוט, שמעתי פתאום קולות מאחורי השיחים קולות מוכרים מדי. הסתקרנתי, לא הצלחתי להתאפק, והצצתי בין הענפים. ראיתי את הבן שלי, יובל, מתווכח עם מישהי. היה ברור לי מיד זו נעמה, החברה שלו.
שמעתי את נעמה מאוכזבת, מתעצבנת על יובל בגלל שהוא מסתיר את הקשר שלהם. היא אמרה שכדאי שיחכו עוד חודש לפני שיחשפו הכול. הדברים שלה ממש הקפיצו את יובל, ואני הרגשתי צורך להגן עליה איך הוא מתייחס אליה?
חזרתי הביתה מוטרד, חושב מה אגיד ליובל כשיחזור. בזמן שחתכתי עצים ובישלתי קוסקוס על פתיליה, הרגשתי שעוד רגע הלב שלי מתפוצץ מדאגה. למרבה ההפתעה, יובל הגיע הביתה מוקדם מתמיד. פניתי אליו ישר, לא עיכבתי:
“תגיד לי, יובל, למה לא סיפרת לי על נעמה? איזו בחורה נהדרת היא! חכמה, חסכונית כל מה שאדם יכול לקוות בו כלה. אתה לא יכול לזלזל בה ככה. אני לא מוכן לראות אותה לא מכובדת, גם לא על ידך!”
יובל היה מופתע לגמרי מכעסי, צעק משהו ורץ החוצה כשבידיו כמה תפוחים, וסגר אחריו את הדלת.
מאותו רגע, כבר היה מתח לא פשוט בין יובל לנעמה, וגם ביני לבין יובל. המצב רק החמיר אחרי שנעמה התעקשה בפניו שדי לה מהמחתרתיות, והיא רוצה שהקשר שלהם יהיה גלוי לכל. כל השיחות ביניהם הפכו לרצף של מריבות, עד שהיא דרשה שיציע לה נישואין.
בשקט, הרגשתי שנמאס לי מכל הדרמה הזו. הבנתי שאצטרך לקחת אחריות, כמו שלמדתי מאבי. הגעתי לבית של נעמה, נפגשתי עם ההורים שלה בסלון, והצלחתי לסכם איתם שכל מה שצריך יקרה. החלטנו לארגן חופה במהירות, בלי שיובל יידע. סיפרנו לנעמה שיובל יצא לכמה ימים לתל אביב בענייני עבודה, כאילו צריך לקנות חלקי חילוף לרכב של אחד השכנים.
כשיובל חזר, הופתע לראות את נעמה אצלו בבית. הוא הביט בה ושאל בפליאה, “מה את עושה פה?” נעמה הסתכלה עליו בביטחון ואמרה: “אני גרה כאן! מה, לא היית מתכוון להתחתן איתי?”
לא היה דבר כזה מוזר במיוחד אצלנו בכפר כולם מכירים סיפורים כאלה.
בהתחלה יובל כעס עלי מאוד. לא הבין למה התערבתי לו בחיים. אבל עם הזמן, ועם כל יום שחלף, ראיתי איך הוא ונעמה מתקרבים, נהיים זוג אמיתי. יובל התחיל לשמוח, ולבסוף הבין, הלוואי שיכולתי להסביר את האהבה הזו שחלק מהאמת של ההורים היא שאכפת להם באמת. ידעתי בלב שהבחירה שלי הייתה נכונה, ואני שלם איתה.
