אז תקשיב, יש לי סיפור על רבקה שהגיעה לגיל 64… ועדיין משלמת את כל ההוצאות של הבן שלה, עומר, בן 33, שפשוט לא הצליח לעוף מהקן.
רבקה תמיד חלמה על שני דברים בחיים:
שהילדים שלה יהיו בריאים ושמחים,
ושיום אחד, היא בעצמה תקבל רגע של מנוחה, ממש לנשום.
לא איזה פאר.
לא טיולים לחו”ל.
לא פינוקים.
פשוט שקט.
אבל החיים עושים את שלהם.
הבן הגדול שלה, עומר, סיים תואר באוניברסיטת תל אביב… אבל עבודה מסודרת? לא הגיע.
היו לו ארבעה עבודות מזדמנות,
כולן בשכר מינימום,
אף אחת לא עם ביטוחים,
והשעות עבודה, בלי להתחשב, בדיוק כמו שרק בארץ יודעים.
ניסה לשכור חדר בגבעתיים – הכסף לא הספיק.
ניסה לחסוך – לא הצליח.
ניסה “להתאפס על עצמו” – המציאות טפחה בפניו.
אז הוא חזר הביתה, עם תיק גב, כמה חולצות,
ושקט כזה ששידר שהלב קצת שבור.
רבקה קיבלה אותו כמו שרק אמא ישראלית יודעת:
עם אוכל חם, מיטה מסודרת, והמילים
“אל תדאג, בן שלי. הכול יהיה בסדר.”
החודשים הפכו לשנים.
הדלת שלה תמיד נשארה פתוחה.
וביום הולדת 64 של רבקה,
הייתה עוגה פשוטה,
שלוש נרות,
משאלה אחת שנשארה בבטן ולא נאמרה.
וכשהיא חתכה את העוגה, עומר שמע אותה ממלמלת משהו שצרב:
“הלוואי שיום אחד אצליח להפסיק לעבוד… אפילו רק לשנה לפני שאסיים את חיי.”
עומר הוריד את העיניים.
לא מבושה.
מכאב.
באותו הרגע הוא הבין משהו שעד עכשיו העדיף לא לראות:
זה לא שהוא לא רצה לעמוד על הרגליים.
זו המדינה שבנתה פה מציאות שמחזירה גם אנשים מבוגרים, משכילים לחיות כמו מתבגרים בלי גרוש.
המשכורות לא מחזיקות.
המחירי שכירות תלושים מהמציאות.
האפשרויות – דלות.
והשקל מאבד ערך כמעט כל חודש.
רבקה לא מפרנסת בן עצלן.
היא מחזיקה בן שמבנה המדינה קיצץ לו את הכנפיים.
ועומר? הוא לא “חי על חשבון ההורים”.
הוא חלק מהדור הזה שעובד קשה יותר,
אבל נשאר עם תחושת חוסר.
באותו ערב, כשהוא הסתכל על אמא שלו שוטפת כלים ביום ההולדת שלה, הוא נשבע לעצמו בשקט:
“אמא, אני לא אתן לך לסיים את החיים שלך כשאת עוד מחזיקה אותי. אני אמצא דרך. גם אם ייקח זמן. גם אם יכאב. אפילו אם אתחיל מאפס שוב ושוב.”
כי יש אמיתות שמבקעות את הלב:
הרבה הורים בארץ ממשיכים להחזיק ילדים מבוגרים…
לא כי הם רוצים,
אלא כי יוקר החיים מחק את החלומות.
והרבה ילדים נשארים בבית…
לא כדי “להתפנק על חשבון ההורים”,
אלא כדי לא למצוא את עצמם ברחוב.
לסיום
אל תשפוט את הילד שעוד לא עזב את הבית.
אל תזלזל בהורה שעדיין נותן מעצמו הכל.
הבעיה היא לא במשפחה
אלא במציאות שבישראל של היום הם מתמודדים איתה בעל כורחם.
