נועה עלתה על האוטובוס בתחנה, כמו שתכננה. היה רק מושב פנוי אחד, ליד גבר שנראה טיפה מבוגר ממנה. נועה בקושי שמה לב אליו בהתחלה. היו לה עוד שבע שעות נסיעה לבית הוריה, ואלפי מחשבות מטרידות התרוצצו לה בראש ודחקו לכל פינה שלווה.
הנסיעה החלה, ונועה הסתדרה בנוחות במושב. כעבור כמה דקות אפה קלט ריח עדין של מושק עם תערובת של קפה חזק וקלוי היטב. היה בזה משהו כל כך נעים ומרירות קלה, שמיד צפו לה זיכרונות ישנים.
קיץ, חום כבד, היא בת שבע-עשרה. לצידה יושב אהובה הראשון דביר. גם דביר היה נושא עמו בדיוק את אותו הניחוח. הם שכבו על הדשא ליד הירקון, שפתיים נושקות, שמיים זרועי כוכבים מעליהם, ודביר לחש לה באוזן שוב ושוב שלא יעזוב אותה לעולם, שתמיד יהיו יחד. זו הייתה אהבתה הראשונה, עוצמתית וסוחפת. היא אהבה אותו עד כדי כך שהייתה מוכנה לוותר אפילו על הלימודים כדי להיות איתו.
הגורל רצה אחרת. דביר התגייס לצבא, ושם בעיר הגדולה הכיר מישהי אחרת והתחתן איתה. נועה נשארה עם לב שבור. היא לא הצליחה לצאת עם אף בחור אחר באמת, והאהבה לדביר, למרות שהכזיב, נשארה חרוכה בתוכה גם אחרי עשר שנים.
לרגע נועה הרימה עיניים מהחלון, הביטה בבחור שנמצא לידה והלב שלה דהר. ברונטי, עיניים כחולות, אף ישר ושפתיים מלאות, גבוה. ממש כמו דביר. הלב שלה דילג פעימה כשחשב על כך.
סליחה, אתה במקרה דביר? נועה שאלה בביישנות.
לא, שמי יונתן. ענה הבחור, מסובב ראשו עם חיוך רחב שמילא את פניה של נועה באור. הוא נראה בדיוק כמו הדמות שעדיין נשאה בלב במשך כל השנים.
איך קוראים לך?
א אממ אני נועה, נעים להכיר.
נעים גם לי, נועה. את מזכירה לי מישהי מאוד. יונתן חייך שוב.
כן? את מי?
האהבה שלי. אהבת נעוריי. גם איתה נפרדתי בלא חסד. היא מצאה מישהו אחר, והנה, עשר שנים אני מסתובב עם זיכרון שלא עוזב. והנה פתאום את לא יאומן. דיבר יונתן בכזו כנות, שפניו הסמיקו ברגש.
איזה מדהים. יש לי בדיוק את אותו סיפור. אתה מזכיר לי את דביר, הראשון שלי, לפני עשור. זה קורה באמת דברים כאלה?
תשמעי, נועה, מה דעתך שנחליף טלפונים ונשמור על קשר?
בשמחה.
הם התחילו לדבר. לאן תוביל אותם הדרך אף אחד לא ידע. אולי הגורל מעניק להם הזדמנות נוספת, גם אם לא עם אותו אדם בדיוק, אלא עם מי שמזכיר אותו כל כך. אחרי הכול, לפעמים מה שנראה כמו צירוף מקרים הוא ההזדמנות לשמוח מחדש, ולאהוב עם הלב כולו כי המזל אוהב את האמיצים, ואת מי שמוכן לתת לעבר להניח ולתת עתיד חדש ללבלב.
