מערכות יחסים משפחתיות – סבתא, אפשר לגור אצלך קצת? – יבבה דשה. – אני לא מסוגלת יותר לחיות איתו. – ברור שאפשר, תישארי כמה שתרצי – ענתה לה ורה איגוריבנה ברכות וחיבקה את הנכדה. – שוב הוא פוגע בך? – כן, – דשה נאנחה. – אבל אמא שלי לא מרשה לי לעזוב אותו, כי היא לא רוצה לריב עם ההורים שלו. אין לי כבר כוחות לסבול. את הכלה שלה, אמא של דשה, ורה איגוריבנה אף פעם לא חיבבה – קרירה ומחושבת, תמיד העדיפה רווח אישי ותדמית על פני רגשות אמיתיים, במיוחד של אחרים. את דשה היא הכריחה להתחתן עם קוליה רק כי אבא שלו בתפקיד בכיר. – קוליה מרביץ לך? – שאלה ורה איגוריבנה. – כן, – דשה פרצה בבכי. – וההורים שלך יודעים? – החמירה ורה איגוריבנה. – יודעים, – ענתה דשה בדמעות. – יודעים ולא נותנים לך לעזוב? – נדהמה הסבתא. – כן, – ענתה דשה. – אומרים שאם אעזוב אותו, אעשה להם בושות. ושהכל באשמתי, שאני צריכה להיות יותר ותרנית. אבל איך אפשר להיות ותרנית כשהוא כזה אדם רע ואכזר? אני לא מסוגלת יותר, סבתא. – אם את לא מסוגלת – אל תחזרי, – ליטפה לה הסבתא את השיער. – תישארי אצלי, ואני אדבר עם ההורים. – מה זאת אומרת עזבה את הבעל?! – צרחה נלי, כשורה איגוריבנה התקשרה אליה. – שתחזור מיד! – אל תרי, – קטע אותה ורה איגוריבנה. – דשה לא תחזור לשום מקום. – את יודעת כמה כסף השקענו בחתונה? – התלוננה הכלה. – המשפחה שלו מכובדת, והיא עושה לנו בושות. – את עושה בושות – ואנחנו סובלים אותך, – השיבה ורה איגוריבנה. – נמאס לי לשמוע אותך. שמעת מה אמרתי. היא ניתקה, ונלי, בזעם, זרקה את הטלפון על הקיר וקיללה את חמותה במילים גסות. ורה איגוריבנה מיד צלצלה לבן: – ידעת שהבן-זונה הזה מרביץ לדשה? – שאלה את גלב בתקיפות. – אממ… שמעתי, אבל לא בטוח… – מלמל גלב. אולי דשה ממציאה. – אתה רציני או סתם אידיוט? – הרימה את קולה. – הבת שלך סופגת מכות ואתה שותק? – ומה אני אמור לעשות? – שאל בתמיהה. – להכניס לבחור הזה אגרוף, – צרחה ורה איגוריבנה. – שיזכור לכל החיים לא להרביץ לנערות. שידע שיש מי שיגן על דשה! – אל תתערבי, הם יסתדרו לבד, – השיב גלב בעצבנות. – הכל ברור אתכם, – כעסה ורה איגוריבנה. – הקרבתם את הבת בשביל הנוחות שלכם. יומיים אחרי הגיעו אל ורה איגוריבנה כל המשפחה: הבעל של דשה והוריה. – דשה חייבת לחזור לבעלה! – תבעה נלי. – דשה לא חייבת כלום! – ענתה ורה איגוריבנה. – לא מבינה איך הורים כאלה מפקירים את הבת שלהם! – זו רק ההשפעה הרעה שלך! – האשימה הכלה. – לא אתן להרוס יחסים עם גרגורי איוונוביץ’. – שגרגורי איוונוביץ’ קודם יילמד את הבן שלו לא להרים ידיים, – ענתה ורה איגוריבנה והביטה על קוליה. קוליה השפיל מבט, ונלי הגנה עליו: – הוא לא הרביץ חזק. חוץ מזה, “בין אוהבים זה קורה”. – גלב, גם אתה חושב כך? – שאלה ורה איגוריבנה. – אימא, הם יסתדרו לבד – פשוט לדשה יש מזג רגיש, היא צריכה להשתנות. ורה איגוריבנה נתנה סטירה לבנה, סטרה גם לנלי ולקוליה. כולם נדהמו. – זה אני ב”אהבה”. זו רק ליטוף שלי. לא אהבתם? נעלבתם? סימן שאתם רגישים מדי. עכשיו לכו הביתה ותשנו את האופי שלכם. הוציאה אותם החוצה. – ותיקחו גם את האפס איתכם, – הוסיפה. – ואם כל כך בא לך לרצות את גרגורי, נלי, תתחתני את בעצמך עם הבן שלו. – אני לא אדרוך כאן יותר! – צעקה נלי תוך כדי ירידה במדרגות. – גם טוב! – ענתה ורה איגוריבנה. – כלה גרועה, וכאמא – עוד יותר. סוגרת את הדלת, ורה איגוריבנה חייכה לנכדה שחששה לצאת. – דשה, תלמדי לשמור על הזכויות שלך. בחיים עוד תתמודדי עם הרבה כאלה. לחיות רק כדי לרצות אחרים – שווה לוותר על עצמך. תודה לא תגיד אף אחד. – תדבר עם אימא שלך שלא תתערב לנו בחיים! – צרחה נלי על גלב. – מה יגידו אנשים? הנישואין של דשה הם כרטיס הכניסה שלנו למעמד, ואם היא תתגרש – הלך הכול! – למה את צריכה מעמד? – ענה גלב בעייפות. – חסר לך משהו? – כן! אני רוצה כסף, סטטוס, שיקנאו בי! גלב נאנח ויצא לחדר השני. הוא שנא מריבות והעדיף להיכנע מאשר להתווכח. למחרת הגיע שוב לאמו. – אל תבקש אפילו! – חתכה אותו ורה איגוריבנה על הסף. – אני גם לא מתכוון, – הוא ענה בשקט. – אז למה באת? – אפשר לגור אצלך? – ביקש גלב. – מה, היא כבר שגעה אותך? – שאלה אותו בחמלה. – נמאס לי מהצעקות, – נאנח גלב. – היא השתגעה לגמרי. – באשמתך, – ענתה וורה איגוריבנה. – אם היית יודע להגן על עצמך, לא היו עושים ממך שטיח. גלב הנהן בהסכמה, ודשה השעינה עליו את ראשה. היא ידעה: את אבא שלה אמא תמיד רמסה. – טוב שדשה יצאה בזמן מזה, – חייכה ורה איגוריבנה. – אתם אחראים לחיים שלכם, וההחלטות שלכם יקבעו את איכותם. ברור? דשה וגלב הנהנו. גלב באותו יום אסף את חפציו ואמר לנלי שהוא עוזב. בתגובה – היא השתוללה, צרחה ושברה חפצים. קוליה המשיך להתקשר לדשה ולבקש שתחזור, ואז התחיל לאיים. דשה החזיקה מעמד ולא רצתה לשוב לחיים הישנים. כעבור שבוע הופיע גרגורי איוונוביץ’, הזועם, אצל ורה איגוריבנה: – כולכם כאן השתגעתם? אחת ברחה מהבעל, השני מהאישה! מיד לחזור! וורה איגוריבנה, די כבר לפנק אותם! אך ורה איגוריבנה לא נבהלה: – מי אתה בכלל שתגיד לי איך לחיות? חנך קודם את הבן שלך! – כבר חינכתי, – ענה בקול רגוע יותר. – הוא לא יעשה יותר. – היית צריך לחנך לפני המכות, – ענתה. – למה להשפיל אותנו עם גירושים? – לחש בזעף. – הילד שלי אוהב אותה, הוא ישתנה. אל תעשו לנו בושות! אני גם יכול לפגוע בשם של דשה – לספר שזרקה אותו כי היא לא נאמנה. – גרישה, אל תאיים עלי, – השיבה ורה באדישות. – גם אני יכולה לזכור שפעם עשית פדיחות בבית ספר. מעניין מה יכתבו על זה? גרגורי החוויר: – לא תספרי על זה, נכון? – נראה לפי ההתנהגות שלך, – ענתה ברצינות. גרגורי הבין את הרמז: ורה איגוריבנה הייתה גם המורה שלו, והיא תמיד ידעה איך להתמודד עם אנשים – עוגיה או מקל, ואיפה שצריך – גם שוחד קטן… – טוב, תקבלי כרטיס לספא – לך ולדשה – כדי לשקם את הנפש, – נכנע גריגורי. – וסליחה על הכל. – תתחיל לחיות לפי המצפון, לא לפי מה שיגידו עליך, – המליצה לו. גריגורי הנהן ויצא. הגט בין דשה וקוליה התרחש רק אחרי שנה, כששניהם כבר היו בזוגיות חדשה. דשה נישאה שוב וחיה באושר עם בעלה ושני ילדיה – הסבתא אצלה בבית, בדיוק כפי שהסבתא פעם אספה את הנכדה. גלב לא התגרש, אבל נשאר לגור אצל אמא.

Life Lessons

סבתא, אפשר שאני אגור אצלך קצת? אמרה נעמי בבכי. אני לא יכולה יותר לחיות איתו.
בטח, ילדה שלי, כמה שאת רוצה ענתה לה ברוך רחל, וחיבקה אותה חזק. שוב הוא פוגע בך?
כן, פוגע, נאנחה נעמי. רק שאמא שלי לא מרשה לי לעזוב אותו, כי היא לא רוצה להסתכסך עם ההורים שלו. אבל אין לי כבר כוחות לסבול אותו.
את כלתה, אמא של נעמי, רחל אף פעם לא אהבה. קרה וחשדנית, שכל מה שמעניין אותה זה איך היא יוצאת בעיני אחרים ומה תצא לה מזה. לכן הכריחה את נעמי להתחתן בכלל עם גיא רק כי לאבא שלו יש משרה מכובדת באחד ממשרדי הממשלה.
גיא מרביץ לך? שאלה רחל בשקט.
מרביץ, פרצה נעמי בבכי.
ההורים שלך יודעים? שאלה רחל בדאגה.
יודעים, ענתה נעמי מבעד לדמעות.
ויודעים ולא נותנים לך לעזוב אותו? התפלאה הסבתא.
כן, ענתה נעמי. הם אומרים שאם אעזוב אותו הם יתביישו מול כל המכרים. ושזו אשמתי, שאני צריכה להיות “יותר נוחה”. אבל איך אפשר להיות נוחה כשיש מולך בן אדם רע ואכזרי? אני לא מסוגלת כבר, סבתא.
אם את לא יכולה אל תחיי איתו, ליטפה רחל את שערה. תישארי אצלי, אני אסדר עם אמא ואבא.
מה זה עזבה את הבעל?! צעקה ענת כשהתקשרה אליה רחל. שתשוב אליו מיד!
תורידי טון, קטע אותה רחל בגסות. נעמי לא חוזרת לשום מקום.
את יודעת כמה כסף השקענו בחתונה? דיברה ענת בסערת רגשות. המשפחה שלו מאוד נחשבת, היא עושה לנו בושות!
את זו שעושה בושות לכולנו, ענתה רחל. נמאס לי לדבר איתך. שמעת מה שאמרתי.
רחל ניתקה. ענת, מרוב זעם, השליכה את הנייד על הקיר וקיללה את חמותה בקללות צבעוניות. מייד אחר כך התקשרה רחל לבן שלה:
ידעת שגיא הזה מרביץ לנעמי? שאלה בכעס את אילן.
טוב… שמעתי משהו, אבל אולי היא מגזימה… ענה אילן בגמגום.
אתה רציני עכשיו או עושה את עצמך מטומטם? רחל הגבירה את קולה. הבת שלך סובלת ואתה ממלמל שטויות?
ומה אני אמור לעשות? שאל אילן.
אתה אמור ללכת ולעשות לו שיחה שהוא לא ישכח בחיים! צעקה רחל. הוא צריך לדעת שיש מי שיעמוד לצד נעמי. שהיא לא לבד!
עזבי, הם יסתדרו לבד, ניסה אילן להימנע מעימות.
הבנתי אתכם, רחל כעסה. מכרתם את הבת שלכם בשביל קצת סטטוס ונוחות.
יומיים אחר כך הופיעה אצל רחל משלחת אילן, ענת וההורים של נעמי.
היא חייבת לחזור לבעלה! צעקה ענת עוד לפני שנכנסה.
היא לא חייבת כלום! ענתה רחל חד משמעית. היא הבת שלכם! איפה הלב שלכם, איך אתם מתנהגים כך אליה? איזה הורים אתם?!
זה הכל ההשפעה הרעה שלך! צעקה ענת. אני לא אהרוס קשרים עם חנן אביו של גיא בגלל השיגעונות שלה!
שיחנך קודם כל את הבן שלו לא להרים יד על בת אדם, רחל הביטה בגיא.
גיא השפיל מבט. ענת ניסתה לגונן עליו:
הוא לא הכה אותה באמת. זוגות רבים, זה כלום.
אילן, אתה מסכים עם זה? שאלה רחל.
אמא, שיעשו מה שהם רוצים, מלמל אילן. פשוט לנעמי קשה, שתשתנה.
רחל, מבלי לחשוב פעמיים, נתנה לאילן סטירה מצלצלת, אחר כך לענת אחת, ואפילו לגיא. כולם נדהמו.
גם אני “רק משתעשעת”. מה, כואב לכם? נעלבתם? כנראה יש לכם אופי נעלב… יאללה, לכו הביתה, ותתחילו להשתנות בעצמכם.
היא פתחה להם את הדלת ודחפה אותם החוצה:
לכו, לכו! ותקחו את החמוד הזה איתכם, שיחנך אותו האבא שלו בבית. וענת, אם כל כך בא לך להתחנף לחנן, תתחתני איתו בעצמך!
אני לא אכנס יותר לבית הזה! צרחה ענת כלפי מעלה במדרגות.
סוף סוף! ענתה לה רחל. כלה גרועה היית, ואמא עוד יותר גרועה.
רחל טרקה את הדלת, שפשפה ידיים וחזרה לנעמי שישבה כל הזמן בחדר, רועדת.
נעמי, תלמדי לעמוד על שלך. יש עוד הרבה אנשים בחיים שתצטרכי להגן על עצמך מולם. אל תקריבי את עצמך בשביל אחרים ממילא תודה לא תקבלי.
תנסה סוף סוף לדבר עם אמא שלך, שלא תדחוף את האף שלנו, צעקה ענת על אילן, מה יגידו כולם? החתונה של נעמי היתה הכרטיס שלנו “למעלה”, אם היא תתגרש כלום!
מה את צריכה “למעלה”? שאל אילן בעייפות. חסר לך משהו?
כן! כן! חסר לי כסף, כבוד, מעמד! צווחה ענת. אני רוצה שיקנאו בי!
אילן נאנח. הראש שלו התפוצץ מהצעקות שלה. כל כך רצה להגיד לה “די!”, אבל רק אמר:
תירגעי, אני אדבר עם אמא.
תדבר עם אימא, עקצה אותו ענת. פחדן!
אילן הלך לחדר השני. הוא תמיד העדיף שקט ולא עימותים. תמיד היה לו קל להסכים מאשר לעמוד על שלו.
למחרת בא שוב לרחל.
אל תבקש! אמרה לו כבר בכניסה.
לא בא לבקש, ענה בשקט.
אז מה רצית? שאלה בחשד.
אפשר שאגור אצלך בינתיים? אמר.
ממש קשה כבר? שאלה רחל ברחמים.
נשברתי מהריבים האלה, נאנח אילן. איבדה את זה לחלוטין.
באשמתך, ענתה רחל. צריך לדעת לשים גבולות ולא להסכים לכל שטות, אחרת דורסים אותך.
אילן הנהן. נעמי התיישבה לידו והניחה עליו את ראשה. היא ידעה שאמא תמיד מחצה את אבא, ואבא, עדין ואינטליגנט, לא מצליח להתמודד.
מזל שנעמי עזבה יחס כזה בזמן, חייכה רחל. אתם אחראים לחיים שלכם. רק ההחלטות שלכם קובעות.
נעמי ואילן הנהנו. רחל חייכה:
יש לי עוד הרבה ללמד אתכם…
באותו יום אסף אילן את החפצים שלו והודיע לענת שהוא עוזב. היא קיבלה את זה בדיוק כמו כל דבר שלא אמור לקרות לפי התכנית שלה בצרחות, שבירת כלים, וזריקת חפצים עליו.
גיא התקשר כל יום לנעמי, ניסה לשכנע, אחר כך איים. נעמי החזיקה מעמד. היא כבר תכננה לעצמה חיים אחרים.
שבוע אחרי כן הופיע חנן אביו של גיא בפתח הבית ופתח בצעקות:
השתגעתם פה כולם? אחת השאירה את בעלה, השני עזב את אשתו! תחזרו מיד!
רחל עמדה מולו בנחישות:
ומי אתה שתגיד לנו איך לחיות? חנך קודם את הבן שלך!
כבר דיברתי איתו, ענה חנן. זה לא יקרה שוב.
היית צריך לדבר איתו לפני שזה קרה, ענתה רחל.
למה לעשות דרמה? הילד שלי אוהב את נעמי, ישתנה. אל תביכו אותנו בגירושין, שלא יצא שם רע. אני בכלל יכול להפיץ שהיא לא נאמנה…
חנן, אל תאיים עלי, ענתה רחל בשקט. גם אני יכולה לספר סיפורים ברבים, למשל איך היית ביסודי…
חנן החוויר:
את לא תגידי את זה, נכון?
רחל היתה פעם המורה שלו, ואם היתה אומרת כולם היו מאמינים.
נו, נראה ענתה ברצינות. הכל לפי ההתנהגות שלך.
חנן התאפס מיד, וחייך.
בסדר, קחו את נעמי לסופ”ש בספא על חשבוני, אמר. ותספרו שנסעה לטפל בסבתא.
רחל הנהנה. למרות מעמדו, מולה תמיד היה אותו ילדון מהתיכון.
כל הכבוד, חייכה רחל. ועצה שלי, תעשה מה שנכון ולא מה שיגידו כולם.
חנן הסכים בלב שלם והלך. הסופ”ש בספא הגיע כמו שהבטיח. יחסיו עם רחל נשארו מכבדים, ולנעמי תמיד היתה פינה חמה בלב לו.
הגירושין של נעמי וגיא הגיעו רק כעבור שנה. עד אז לשניהם היו חיים חדשים והכל עבר בשקט. נעמי התחתנה מחדש, יש לה משפחה יפה ושני ילדים, ואת רחל לקחה אליה, כמו שסבתא פעם עשתה בשבילה.
אבל אילן, למרות הכול, לא התגרש ועדיין גר אצל אמא שלו.

Rate article
Add a comment

6 + three =