בשנה שעברה, הבן שלנו נסע לבקר את סבתא שלו בתל אביב במהלך החופש הגדול. הוא כל כך חיכה לחופשה הזאת, כך שמראש הכין לעצמו תיק ונסע לשם לתקופה לא ברורה.
סבתא באמת השקיעה בו. הייתה גאה בו ונתנה לו את כל תשומת הלב האפשרית. היא הרשתה לו הכול ממש חופש מוחלט. כשהגיע דורון למרכז העיר, הרגיש שהוא משוחרר לגמרי. הוא היה מאושר. כל שנה חיכה בחוסר סבלנות לנסיעות לסבתא. אצלנו בבית אין את אותה התחושה בכל זאת, פה יש גבולות. אבל הפעם, משהו השתנה והוא לא ממש הרגיש את אותו חופש שהיה רגיל לו.
בדיוק באותו זמן, אחותה השנייה של סבתא, תמר, חזרה מארץ אחרת, היא נוסעת המון ומשלבת עבודה עם טיולים. לרוב, היא נמצאת בחו”ל, אין לה משפחה משלה אז העבודה ממלאת לה את הזמן. חופשות הן דבר נדיר עבורה. דורון בכלל לא ידע מזה; התרגיל מבחינתו הוא שסבתא וסבא הם היחידים בבית ואף אחד אחר לא מחלק פקודות. בדרך כלל הוא רואה את תמר רק בזום או שיחות וידאו, פנים מול פנים כמעט ולא. מבחינתו, היא הייתה דמות מהאגדות מרעיפה מתנות, מופיעה לכמה רגעים ונעלמת.
כשהתברר שלא תהיה לו ברירה והוא יצטרך לבלות איתה כמה ימים, תמר התחילה להעיר לו לא אהבה שהוא טורק את הדלת, או איך שהוא זורק את הבגדים ולא אהבה שהוא כל היום עם הטלפון. בקיצור, התחילה לשלוט לו בכל צעד. זה לא מצא חן בעיניו בכלל. הוא פנה לסבתא שלו ואמר לה, “סבתא, תמר ממש קשוחה! מתי היא כבר חוזרת?”
סבתא הסבירה לו שזו הדרך שלה לחנך אותו היא לא קשוחה אלא פשוט רוצה בטובתו, ושכדאי לו להקשיב לה ולהראות לה כבוד. דורון, כמובן, המשיך להתעקש. כשהגיע שלב בו תמר הערה לו שוב, הוא ענה לה באומץ: “את לא מחליטה פה! רק לסבתא ולסבא מותר להעיר לי!”
תמר חייכה, אבל לא ויתרה היא הסבירה לו שזו גם הדירה שלה, ולכן גם לה יש זכות לקבוע. אחרי אותו ויכוח, דורון החליט להתנצל והיחסים ביניהם חזרו לקדמותם. נראה שאז הוא למד משהו חדש. הרי הוא רק רצה לנוח מהביקורת בבית אבל גם שם לא הצליח לברוח מזה. שוב העירו לו, שוב ניסו לכוון אותו. לפעמים, זה מרגיש שלעולם אי אפשר להיות באמת חופשי.
כל שנה אנחנו מזכירים את הסיפור הזה וצוחקים ביחד בארוחות שישי. אפילו תמר סיפרה לנו שמאז היא משתדלת לבוא יותר הביתה כדי לשמור על קשר עם דורון. הלימוד שלי מכל זה בכל מקום יש אנשים שאוהבים אותך ורוצים בטובתך, גם אם לפעמים זה מרגיש כמו התערבות מיותרת. ואם יש משהו שהבנתי בסוף, בית זו לא רק תחושה של חופשי, אלא גם של משפחה.
