כאשר יעקב לוי חוגג שלושים, הוא עדיין רווק וללא ילדים רק דירת שכר שכורה במרכז תל אביב וחדר לימוד מלא בתוכניות של תלמידים אחרים.
אפשר לדמיין תמונת נישואין, אך היא לא קיימת.
בצהריים גשום של אחר צהריים, הוא שומע במקפאה של המורים על שלושה אחים תמר, נועה ודין שהוריהם זה עתה מתו בתאונה. הם בגיל עשר, שמונה ושישה.
כנראה יועברו לבית יתומים, אומר קול מהקצה. אף הורה לא ירצה אותם יקרים מדי, בעיות רבות.
יעקב נותר שקט, והוא לא מצליח לישון באותו הלילה.
בבוקר שלמחרת הוא רואה את הילדים עומדים בגרם של בית הספר רטובים, רעבים וקפאו. אף אחד לא הגיע לאסוף אותם.
בסוף השבוע הוא עושה מה שלא יעשה אף אחד אחר: הוא חותם בעצמו על טפסי האימוץ.
הסביבה מתגלגלת בצחוק: אתה משוגע!, אתה לבד, תיפגע בטיפול בעצמך!, תשלח אותם ליתום, הם יהיו בסדר.
יעקב מתעלם. הוא מכין להם ארוחות, מתקן את בגדים שלהם ומסייע להם בחיבורים עד לשעת הלילה. השכר שלו כמה אלפי שקלים בחודש אינו גבוה, והחיים קשים, אך הבית שלו תמיד מתמלא בצחוק.
השנים חולפות. הילדים מתבגרים. תמר הופכת לרופאת ילדים, נועה למנתחת, ודין הצעיר מביניהם מתגבש לעורך דין מובחר בתחום זכויות הילד.
בטקס סיום הלימודים, שלושתם עולה לבמה ומגידים במילים זהות: לא היה לנו הורים, אבל היה לנו מורה שלעולם לא ויתר.
עשרים שנה אחרי הגשם ההוא, יעקב לוי יושב על המדרגות של ביתו, שערו משחרר ומחייך בשקט. השכנים, שהיו צוחקים עליו, פונים אליו בכבוד. קרובי משפחה מרוחקים, שכחו אותם לפני שנים, חוזרים פתאום ומתנהגים כאילו היו מעוניינים.
הוא אינו מתגונן. הוא מביט בשלושה הצעירים שקוראים לו אבא ומבין שהאהבה העניקה לו משפחה שמעולם לא חשב שהיא אפשרית.
המשך הפרק השני
השנים ממשיכות והקשר בין יעקב לילדיו המאומצים מתחזק. כשהם מצליחים בכל תחום, הם מתכננים הפתעה בשביליו.
בצהריים שמשי, הם מזמינים אותו לטיול ברכב, מבלי לחשוף את היעד. יעקב, שכעת חוגג חמישים, מחייך בחוסר הבנה כאשר המכונית מתפתלת בשביל שזורע עצים.
במעמד עצירה, הוא עומד מולה ווליה לבנה ונשגבת על גבעה, מוקפת בפרחים, עם שלט בכניסה: **בית לוי**.
יעקב מזיז את עיניו, מוטרד: מה… מה זה?
דין חובש את זרועו סביב הצוואר. זה הבית שלך, אבא. נתת לנו את הכול, ועכשיו תורך לקבל משהו יפה.
הם מוסרים לו מפתחות לא רק לבית, אלא גם למכונית כסופה וזוהרת החונה בכניסה. יעקב מתפקס בין צחוק לדמעות, מנענע את ראשו: לא צריך אינני צריך שום דבר.
נועה מחייכת עדינה. אבל אנחנו רוצים לתת לך. בזכותך הבנת מהי משפחה אמיתית.
באותו השנה, הם לוקחים אותו למסע הראשון בחו”ל לפריז, ללונדון ואז לאלפים השוויצריים. יעקב, שלא עזב מעולם את תל אביב, חווה את העולם בעיניים של ילד. הוא שולח גלויות לשגרירים לשעבר, חותם בכל אחת: ממר לוי אב גאה לשלושה ילדים.
והוא, בעודו מתבונן בשקיעות על חופי רחוק, מבין את האמת העמוקה: הוא הציל שלושה ילדים מבדידות ובאמת, הם הצילו אותו.
