תקשיבי, יש לי סיפור קצת מטורף על אילנה ואחותה תמרה משפחה ישראלית כזאת, עם כל הדרמות שלנו. אז אילנה עזבה את ההורים שלה, עברה מתל אביב לחיפה, למדה שם תואר ראשון, עשתה חיים, הכירה את זיו (בן-זוגה) והתחתנה איתו. תמרה, אחותה, נשארה עם ההורים ברמת גן; היא הספיקה להתחתן ולהתגרש פעמיים, ויצאה עם שני בנים מתקתקים מכל אחד.
אילנה וזיו גרו בדירה הקטנה שהוא קיבל בירושה מסבתא שלו בקריית חיים, לא היה להם קל היה להם תינוקת קטנה, ולא תמיד היה מספיק כסף לשניצלים וקוטג’ בסוף החודש. אחרי כמה שנים, המצב השתפר. חסכו, פתחו קרן השתלמות, קנו דירת שני חדרים בחיפה, שיפצו בעצמם עם איזה קבלן חצי חאפר, התחילו להשכיר את הדירה הזאת.
הבת שלהם, אבישג שם של מלכה מהתנ”ך, באמת כבר גדלה והתחילה ללמוד בסמינר לאחיות ברמב”ם. אילנה וזיו תכננו לתת לה את הדירה שהושכרה, ברגע שתתחתן.
בינתיים, הבת של תמרה מעיין התקבלה לאוניברסיטת חיפה. תמרה וההורים התחילו ללחוץ על אילנה: “אולי אפשר שמעיין תגור בינתיים בדירה שאתם משכירים? זמנית, עד שהיא תסתדר בעיר.” אילנה, מה לעשות, הייתה אחות טובה לא יכלה להגיד לא לתמרה. אמרה בסדר, נותנת לה את הדירה.
מעיין התחילה ללמוד, אחר-כך עבדה קצת בבית קפה במושבה הגרמנית, ואז תוך חצי שנה הכירה איזה בחור, התארסו, והיא כבר בהריון. כשאילנה שמעה את זה, אמרה לתמרה: “תקשיבי, אם מעיין עומדת להקים משפחה, הגיע הזמן שתתחיל לחפש דירה אחרת, כי בתכלס הדירה של אבישג.”
מעיין והבן זוג שלה הבטיחו שימצאו משהו, אבל עוד חודש עבר, ואז היא מתקשרת לאילנה: “אפשר רק עוד קצת, עד אחרי החתונה? מבטיחה שנזוז.” באותו זמן, גם אבישג כבר מצאה חבר, וכבר חיכו להיכנס לדירה, אבל איך אפשר להוציא הריונית מהבית?
עברו עוד כמה חודשים, חתונה, במזל-טוב, ולמעיין נולד תינוק. אחרי החתונה אילנה באה למשפחה ואמרה בנחמדות, “חברים תתחילו לעבור, אבישג צריכה את הדירה.” אבל מעיין התחילה לתרץ: “אין דירות טובות, התינוק חולה, קשה עכשיו…” ומפה לשם, גם שינתה מס’ טלפון, הפסיקה לפתוח את הדלת. אפילו זיו, הבעל של אילנה, בא לבדוק מה קורה ותמרה רצה לספר לכולם שהביקור גרם למעיין לאבד חלב אם. פשוט לא להאמין!
בסוף, אילנה וזיו איבדו את זה. זרקו את המשפחה מהדירה עם המון ג’ננה וצעקות. תמרה וכל החבר’ה לא דיברו עם אילנה שנתיים, סיפרו לכולם ברחוב איך היא יכלה לזרוק את האחיינית והנכד שלה לרחוב ככה, בלי לב להרגיש. ומה אני אגיד לך? רק במשפחות שלנו קורים דברים כאלה.
