יעל עזבה את בית הוריה בירושלים ועברה לתל אביב כדי ללמוד באוניברסיטת תל אביב. לאחר שסיימה את הלימודים, הכירה גבר בשם נדב, והשניים התחתנו. אחותה, נעה, נשארה עם ההורים בירושלים. היא כבר הספיקה להתחתן ולהתגרש פעמיים ונשארה עם שני בנים.
יעל ונדב גרו בדירה בנוה צדק, שירש נדב מסבתו. בתחילת הדרך לא היה להם קל פעמים רבות לא היה להם מספיק כסף, ועוד כשהתינוקת שלהם על הידיים. אבל עם הזמן, המצב השתפר. הם הצליחו לחסוך, קנו דירת שני חדרים בראשל”צ, שיפצו אותה והשכירו אותה.
הזמן חלף. בתם, עדי, גדלה והחלה ללמוד בבית הספר לרפואה. יעל ונדב תכננו להעניק לה את הדירה השכורה כשזו תתחתן.
בינתיים, הבת של נעה, רותם, התקבלה לאוניברסיטה העברית. נעה וההורים החלו לשאול את יעל אם רותם תוכל לגור זמנית בדירה שהם משכירים.
יעל לא יכלה לסרב לאחותה. רותם למדה והחלה גם לעבוד בבית קפה. במהרה הכירה בחור, שלאחר חצי שנה של זוגיות הציע לה נישואין. בנוסף, רותם הייתה בהריון. אז יעל שוחחה עם אחותה ודיברה איתה בכנות: אם רותם מתכוונת להקים משפחה, עליה לעבור לדירה אחרת. רותם ובן זוגה הבטיחו שימצאו מקום חדש למגורים. חודש אחרי כן, רותם התקשרה ליעל וביקשה להישאר עוד קצת, והבטיחה שתעזוב אחרי החתונה.
בינתיים, גם עדי מצאה חבר, אך יעל לא העזה לבקש מרותם ההרה לעזוב. נערכה החתונה, ורותם ילדה. אחרי החתונה אמרה יעל למשפחתה שהגיע הזמן למצוא דירה חדשה, כי המקום הזה שייך לעדי, במיוחד עכשיו שהיא עומדת להתחתן.
אולם רותם החלה להביא עוד ועוד תירוצים: אין דירות רלוונטיות, הילד חולה, או משהו אחר. בהמשך אף שינתה את מספר הטלפון שלה ולא פתחה את הדלת לאורחים. נדב הגיע בעצמו אך נעה טענה שביקורו גרם לרותם לאבד חלב.
לבסוף, כשהסבלנות של יעל ונדב פקעה, הם נאלצו להכריח את רותם ובני משפחתה לעזוב את הדירה תוך סערת רגשות וצעקות. מאז, המשפחה ניתקה קשר עם יעל לשנתיים, שואלת את עצמה כיצד יכלה להיות כל כך חסרת לב ולזרוק את אחייניתה ונכדה הקטן לרחוב.
