מוניקה הקשיבה למשפחתה ונתנה לאחיינית שלה להיכנס לדירה. אבל היא לא יכלה לדמיין איך הכל יסתיים בשבילה.

Life Lessons

יומן אישי תמר בן-דוד

לפני כמה שנים, עזבתי את בית הוריי בירושלים ועברתי לתל אביב, כדי ללמוד ולהשיג השכלה טובה. אחרי שסיימתי את התואר, הכרתי את איתן, התחתנו, והתחלנו חיים משותפים. אחותי, נועה, נשארה בירושלים אצל ההורים. היא כבר הספיקה להתחתן פעמיים ולהתגרש פעמיים; מהנישואין נשארו לה שני בנים מתוקים.

אני ואיתן גרנו בדירה שהוא ירש מסבתא שלו, באזור פלורנטין. בהתחלה לא היה לנו קל הרבה פעמים הייתה לנו משכורת אחת בלבד, במיוחד אחרי שנולדה לנו הבת, מיה. עם הזמן, מצבנו הכלכלי השתפר. הצלחנו לחסוך ולהשקיע בדירה קטנה נוספת בפתח תקווה. שיפצנו אותה והשכרנו למישהו.

השנים חלפו, ומיה גדלה. היא בחרה ללמוד סיעוד במכללה בתל אביב. היה לי ברור שהדירה בפתח תקווה תעבור אליה ברגע שתתחתן ככה תוכל להתחיל את חייה בצורה נוחה.

בינתיים, הבת של נועה, עינת, התקבלה לאוניברסיטת תל אביב, והתחילה ללמוד שם. נועה וההורים שלי ביקשו ממני בקול מתחנן שאאפשר לעינת לגור זמנית בדירה בפתח תקווה, עד שתסתדר. לא יכולתי להגיד לא. עינת הייתה חרוצה למדה כל היום, וגם עבדה בבית קפה בערבים. אחרי כמה חודשים הכירה בחור, ולא לקח הרבה זמן עד שהוא הציע לה נישואין. מה גם, שעינת נכנסה להיריון. אז הסברתי לנועה אם עינת מתכננת להקים משפחה, היא תצטרך לחפש לעצמה קורת גג אחרת. עינת ובן הזוג שלה הבטיחו שזה זמני ויחפשו דירה מהר.

חודש עבר, ועינת התקשרה שוב, התחננה להישאר עד אחרי החתונה. אני הסכמתי, למרות שלא היה לי קל גם מיה שלי כבר רצתה לעבור לדירה, בעיקר אחרי שמצאה בן זוג. לא העזתי להוציא את עינת מהדירה בזמן הריון.

החתונה התקיימה, עינת ילדה בן, ועדיין דייריה של הדירה לא התכוונו לעזוב. הזכרתי שוב ושוב שזה המקום של מיה, שמתכננת להקים בית. עינת כל פעם שלפה סיבה חדשה אין דירות מתאימות במרכז, התינוק חולה, ועוד כל מיני תירוצים. עם הזמן, עינת החליפה מספר וחדלה לענות. אפילו כשאיתן הלך לדבר איתה, אחר כך נועה טענה שבעקבות זאת עינת הפסיקה להניק.

נגמרו לנו כוחות הסבל. לא הייתה ברירה. נאלצתי להוציא את עינת ובני משפחתה מהדירה. זה נגמר בריב קולני ובקשרים שניתקו. במשך שנתיים, אפילו לא התקשרו ליום ההולדת שלי, רק התלוננו לכל קרוב שמסוגלים לשמוע איך העזתי לזרוק את האחיינית שלי עם תינוק קטן מהדירה.

עוד ערב עובר, ואני תוהה האם יכולתי לפעול אחרת? האם הייתי צריכה להיות סבלנית יותר, או שבאמת אין גבול למה שאפשר לבקש מאחות?

Rate article
Add a comment

16 − 13 =