את מה שתקצר לא תשיב
כאשר תמרה מציגה לחברותיה את תמונות החתונה, היא נאנחת וצוחקת:
אוי, כמה סבלתי בשמלה הזו! נכון שהיא יפה, אבל כבדה ומסורבלת! בפעם הבאה שאתחתן אבחר שמלה קלילה ואוורירית.
כולן בטוחות שתמרה צוחקת. וגם היא באמת מתבדחת. ידוע הרי לכול שחתונתה של תמרה נבעה מאהבה הדדית. זה היה “רומן של קיץ”. תמרה בת 21, עופר בן 28.
…אוגוסט, ים חמים בהרצליה, יין מבעבע, לילה של כוכבים כל אלה התערבבו יחד והובילו ישר לרבנות. אמנם, לפני שנחתם העניין, עופר היה חייב להתגרש מהאישה השנייה שלו, ותמרה עקרה לעיר הולדתו.
תל אביבחיפהתל אביב. המסלול הזה יהפוך לתמרה בשנים הבאות למוכר וכואב.
אבל בהתחלה, בני הזוג הצעירים נאלצו לשכור דירה, כי עופר נתן את דירתו השנייה לגרושתו, שאיימה שתבלע כדורים, תזרוק חומצה על “האישה השלישית”, תקפוץ מהמרפסת הכול אם יעז לא לחזור אליה…
עם הזמן, הגרושה השנייה נעלמה מהשטח. אולי עופר הבטיח לה לחזור? על האישה הראשונה עופר כבר לא הזכיר כלום, ההיא נמסרה אחר כבוד לידיו של חבר קרוב. כולם יצאו מרוצים. אפילו עופר.
הנישואים השניים החזיקו מעמד שלוש שנים. זה הספיק לעופר להבין את אופיה של האישה, שלעולם לא רצתה “צאצאים” (כך הייתה מכנה את הילדים).
כל זה לא הדאיג את תמרה כלל. היא הייתה עצמאית, שאפתנית, בטוחה ביופיה וביחודיות שלה. עופר טיפל בה במסירות אין קץ, חש שעבר דרך שערי גן עדן עוד בחייו. אם פרחים אז בזר ענקי, אם מעיל אז בשלושה דגמים, ואת הנעליים אין מה לדבר: תמרה יכלה להחליף אותם כל יום. הוא לקח אותה ללונדון, לפריז, למונטנגרו “להרחיב אופקים ולהתמלא כוחות לפני לידת הבכורה”.
לא חלף זמן רב ותמרה ילדה בת, מרים. בזמן שתמרה טיפלה במרים, עופר רכש דירה חדשה, ריהט והכין הכול באהבה לבנותיו האהובות.
חנכו את הדירה. הכניסו את מרים לגן.
תמרה התמסרה ללימודים, אך תמיד העדיפה ללמוד בעיר הולדתה תל אביב. שם החברות, אמא, והרחובות והאנשים כולם נראים לבביים ויקרים. תחת האקליפטוסים הכל רגוע.
את מרים השאירה אצל חמותה, שאהבה את הילדה בכל ליבה. ובזמן ההרצאות, תמרה הייתה בתל אביב. עופר קינא לה מאוד, ביקר אותה שוב ושוב, עשה “תצפיות” והעמיד פני “פוגש במקרה” בעיר אחרת! באמת, תמרה לא נתנה סיבה לדאגה. ובכל זאת…
תמרה פשוט רצתה לברוח מהטיפול בבית. רק ללמוד וללמוד, לא לשטוף כלים, לא לנקות רצפה, לא לטפל בבעל ולא לגדל ילדים. הרגישה שהחיים קצרים ומחליקים לידיה. למה היא, היפה והחכמה, צריכה לבזבז אותם על שטויות?
לאט לאט הצטברו בארנקה של תמרה שלושה תארים כולם עם הצטיינות. המקצוע העיקרי שלה: פסיכולוגיה. נשאה את כל התעודות בארנק, מלאת מוטיבציה למצוא עבודה. עופר התנגד:
חסר לנו כסף? אני אשתגע מגעגועים כשתהיי בעבודה! תמרה, בואי נביא עוד ילד!
תמרה לא ראתה את עצמה שוב אם. היא מילאה את תפקידה ילדה לבעלה ילדה. זהו. החמות הציעה שתגדל את מרים, עד שתמרה תתבגר קצת. הרי בתה לא פנויה לילדה רק רוצה ללמוד ולרחף. ולתינוקת צריך חום ואהבה. בלי היסוס תמרה הסכימה. היא אף לא הזהירה את עופר לפני שנסעה שוב לתל אביב. “אתקשר מהדרך,” חשבה.
אבל בתל אביב חיכה לה… עופר. כבר ידע את הטריקים שלה: “תמרה, איפה מרים? למה את פה ולא בחיפה? יש לך מישהו?”
עופר, תירגע אין גברים ואין רומנים. פשוט משעמם לי איתך, אתה מבין? אני רוצה חופש!
חופש ממני וממרים? ואהבה נגמרה? משבר גיל? נעבור יחד תמרה, הכול יעבור.
לא נעבור… ענתה בנחרצות.
עופר פנה לאמה של תמרה. היא משכה בכתפיים:
מה אני? תסתדרו לבד; תמרה כמו סלע, אי-אפשר להזיז אותה.
עופר חזר לחיפה לבד. לא הבין מה לעשות איך לאחד את המשפחה? “כל טובתי לרעתי… אולי לא מצאתי חן?” הרהר.
הימים נקפו… תמרה ענתה קרירות לשיחות. “הכול בסדר.”
עופר, אחרי התלבטות ארוכה, מכר את הדירה, לקח את מרים ועבר לתל אביב להציל את המשפחה. תמרה פגשה זאת בקרירות. ניסתה להניא אותו. למה להטריד את מרים? תרצה לעבור בית ספר, להיפרד מהחברים… גם הסבתא לא תאשר.
אבל אלו היו תירוצים. תמרה טבלה בחירות החדשה שלה ולא התכוונה לוותר עליה. “לחיות כמו ציפור שמיים” זה היה המוטו שלה. פתחה עסק קטן לתפירה, שכרה דירה קטנה, היו לה גם מחזרים. לא היה רגע דל. פתאום בעל, ילדה… בשביל מה? היא רצתה למחוק את החיים הקודמים. לא רצתה להיזכר, כאילו היו שייכים למישהי אחרת.
עופר לא ויתר ועבר עם הילדה לתל אביב. עוד הייתה בו תקווה לאיחוד.
עופר תחילה אסף את תמרה מעבודה, לקח את מרים אליו (שהייתה העתק של אמה). לשווא. תמרה הייתה כקרח. לבסוף סיימה:
עופר, עזוב אותי. הגיע הזמן להתגרש. את מרים אני מוכנה לארח.
מרים כבר בת 11. לא זקוקה ל”אירוח”. היה לה אב אוהב, וסבתא שהתפללה עליה יומם ולילה. מרים זכרה את אמא, אהבה אותה, אך לא הבינה איך ויתרה עליה מרצונה.
…הזמן רץ ואין איש שישלוט בו.
החיים נמשכים, כל אחד מקבל לפי מעשיו.
עופר ויתר על “דייג בלי מים”. הבין שאין לו דרך ללב של תמרה. הגורל הביא לעופר אישה רגילה, מעשית. בלי “ריחופים”. הם חיים היום במושב בגליל, יש לה שני בנים מנישואיה הקודמים.
לא היה צריך לונדון-פריז, לא פרוות ולא עשרות נעליים. “רק מגפיים מגומי לחורף, מעיל חם ללול, ולגדל ילדים לאנשים.” זה הכול.
לצד אישה כזו, עופר מצא שלווה וחום. (“בפשטות מאה מלאכים, בתחכום אף לא אחד.”) לא עבר זמן רב, ונולדה להם בת משותפת. עופר, סוף סוף, מצא אושר אמיתי. פעם ברביעית.
תמרה גרה אצל אמה. העסק התפורר, השותף שהבטיח לה “הרים וגבעות” רוקן את כיסה. כל המחזרים נעלמו.
“מחזרים הגיעו הסתובבו נעלמו.” תמרה עובדת היום פסיכולוגית בבית ספר. סוף סוף זה מועיל. היא לא מתחרטת; אבל לנפש עומק שלא תגיע אליו, אולי עוד תתעורר בליבה התחרטות? מי יודע…
…מרים כבר גדולה, התחתנה. חיה אצל סבתה, בחיפה.
ביום חתונתה לבשה מרים שמלה לבנה, קלילה ואוורירית בדיוק כמו שאמא תמרה הבטיחה…
