רוצה שאני אסביר לך איך נושא את המזוודה שלך עכשיו? שאלה לי רות, כשזה היה בטחורה.
קחי! עניתי כולי.
מה זה אומר? נבהלה יעל, שהייתה מוכנה למרוץ ארוך, כאילו משהו קורה ממש מהר
כן, בדיוק! רוצה שאני אסביר? הוספתי.
איזו מזוודה? תתפלאו ותשאלו את עצמכם, מי כאן באמת מבריח את הדברים שלו? חשבה נועה, והלכה לקפוץ על השטיח בכניסה. הכל נראה טוב, אבל נותר רמז קטן של עומס.
בערב באותו הבית פרץ הסריקה המטרידה.
יהיה לנו תינוק! יהיה לנו תינוק! הכריזה נועה ברצינות, ופנתה לליאון, מצפה לתגובתו. אינך שמח, אהובי?
נועה קיבל את הקבלה למכללה בחיפה בשנה השלישית. היא והחבר שלה, יואב רוזנברג, עברו משכונה אחרת. אביו של יואב חייל במילואים הועבר למקום אחר, והמשפחה עברה לגור בתל אביב. נועה, שהייתה בת זוגו של יואב, הלכה אחרי האהוב, וקיבלה תואר של חברה לוחמת אמיתית.
אבל יואב הוא נעלם. אחרי שהעברה גילתה שהיא עומדת להפוך לאמא, החבר נעלם כמו עכבר מהחושך: עבר מהורים שלו לא נודע לאן, נועה! לקח את כל המסמכים של השנה האחרונה במכללה הרפואית והפך לבלתי זמין בטלפון.
באותו זמן נועה שם לב שהפרופסור לאנטומיה של המחלקה, אלון יוסף, משלים לה תשומת לב. נועה הייתה בת חכמה, הראש הקרוע מתפקד טוב. לחזור הביתה עם הבטן המלאה לא היה בטוח זה לא היה מביא נחת.
הילד היה התקווה היחידה של ההורים, והפחד שמישהו יכה על הראש אם זה לא יקרה היה קיים. בנוסף, היא חזרה עם “פה” נוסף ועם כל הבכיות של המשפחה המורכבת לא היו מקובלים.
היו שם אנשים טובים, כמו גבר בן שלושים, מבוגר, שהשאיר רושם של אחראיות. וגם, כולם ידעו שהמשפחה של ליאון לא הייתה כוללת ילדים…
נועה נתקלה באהבה עם ליאון הנשוי, והופתעה לגלות שהוא לא מתעסק יותר באמצעי מניעת הריון. ברור שהקשר הוא רציני, והוא רוצה להיות אבא.
טוב, ליאון אני אפקוד על החלום שלך! תהיה אבא מאושר! חשבה נועה ויצאה לפעולה.
לאחר כחודש וחצי יכלו היא וסביבתה להודיע לו על הבשורה המרגשת: הילד נולד שבעה חודשים, מי שיבדוק את זה! חכם לא יגיד, טיפש לא יראה.
הכל התבסס על קו עליון תחילה ארוחת ערב קלה במצב חגיגי: נועה שכירה חדר אצל סבתא בודדה בתשלום סמלי. האישה הייתה מתוחכמת בנוגע למיניות ולא הייתה מתנגדת למפגש של נועה עם החברים, רק מבקשת לשלם על החשבונות ולפעמים לקבל חטיפים. החיים של פנסיונר מודרני אינם קלים.
המזג של היוקרת של החיים היה, שלמרות שהיום אינך יודע עד כמה אתה עדיין פעיל, אתה צריך לאכול ולקבל טיפול. המחירים בתי מרקחת ובתי מרקחת היום משאירים הרבה מקום לשיחה.
כאשר ליאון שתה כוס יין, ונועה רק לקחה טיפה, היא הוציאה לו מבחן הריון חיובי, כמו בסדרות, ואמרה: יהיה לנו תינוק! האם אתה לא שמח, אהובי?
הוא השיב אחרת ממה שציפו: הוא לא ריקד איתה בוואלד, לא הרים אותה על הכתפיים ולא הציע נישואים. אחרי רגע של שתיקה הוא אמר:
אני לא מוכן!
למה אתה לא מוכן? נדהמה נועה, לפי מה שהיא חושבת, הוא תמיד היה מוכן.
למה הילד? אמר ליאון.
אז אתה מוכן לילדים, אבל לא להמשיך? חייכה נועה, במקצת מצחיקה, ושאלה אם זה קץ.
ליאון פשוט הלך החוצה.
מה קורה? קראה נועה בכעס: באותו בית אין לבבות רכים!
זה לא אומר שהאיש הוא רשע מוחלט, אלא שהוא חולה בתרופתייה! כנראה שהוא ערום, ולכן הילד אינו שלו
בפרט, ליאון זכר שנועה הייתה לפני כן עם יואב, והפאזל נפל במקומו.
העובדה שהייתה לו בעיית פריון נבעה מדלקת שפעת או אבעבועות בחיים הצעירים. אחרי שלוש שנים נישואין, ניתוח הראה שאין תאים זרעיים.
כאשר צריך, אפילו זרע אחד חכם מספיק, אבל כשצריך יותר זה לא בא.
הם שמרו על הסוד הזה, והרגישו שזה נוח יותר להתנהג כאילו הם עובדים על זה במרץ.
מאוחר יותר הם חשבו לאמץ ילד ממקלט, אבל עד אז הם חיו לעצמם, וזה היה טוב.
האב של ליאון, שהיה חולה סרטן, היה מרוצה כששמע אולי ייתפס לו נכד.
המחלה התקדמה, וליאון עם רות החליטו שגם האבא יעזוב בחיוך, כי ידיעה מיותרת רק מוסיפה עצב.
הזוג היה שמח: ליאון אהב את רות, והיא האמינה בו במלואה. שינוי קטן רק חיזק את הקשר.
לאחר שהודעה של נועה על ההיריון הגיעה, האהבה של ליאון אליה ירדה. הוא הפך להתעלם ממנה.
רוחו של ליאון התפנה, והיא חיפשה פתרון נגעה בדלתו של ביתו של אביו של ליאון, יורי סורצקין, והודיעה לו על אהבתה.
הסבתא שהייתה בעלת חיי ריקוד בחיי היומיום קיבלה בעדינות את המצב ואמרה בקצרה וללא רגש:
קחי!
מה הכוונה? נדהמה יעל, שהייתה מוכנה לסיבוב ארוך.
נכון, תני לי את המזוודה שלך! הציעה רות.
איזו מזוודה? תביאו את שלכם! חשבה נועה והלכה לחדר. הכל נראה טוב, אבל נותר ניגוד קטן.
ערב אחד בבית פרצה הסריקה של ליאון.
למי את בוטחת, רות? שאל ליאון בתשובה קיצונית. אין לי איפה לשים את המבחנים! אתה לא מכיר אותי? אני גבר של משפחה!
הוא היה גבר של משפחה, בלי קשרים אסורים. רות בטחה בו, והבינה שאין עוד שאלות.
הסטודנטית של נועה, שלא חיכתה לאהובה, הלכה לבקשת עזרה ולתבוע הטעיה מינית, אבל נועה, שהייתה חכמה, ידעה שהזמן של מפגשי המפלגות עבר.
נלך בדרך אחרת! אמר איאן, והניחה את רגליה על מסלול חדש.
היא פנתה אל יורי סורצקין, האבא של ליאון, כדי למצוא כתובת באינטרנט. האבא היה במצב לא יציב עקב תרופות, ולפני שהגיעה נועה הוא ראה אותה בחורה יפה עם בטן מלאה, והודיע: יהיה לי נכד!
הוא הציע לה עזרה כספית של שלוש אלף שקלים לחודש, והסביר שהיא יכולה לקבל את ההחלטות בקצב שלה. הוא לא רצה להצטרך למורכבות, ולכן שמר על הסוד.
נועה חשה כמקודמת, והחיים שלה נראו זוהרים. היא המשיכה ללמוד מרחוק, ועשתה עבודה במרכז הרפואה לקבלת שיחות נכנסות. היא חסכה בקפידה, וגם קיבלה קצבה של הורים חד הורית, והיה לה מספיק למפרנס.
היא קנתה בגדים ורודים לתינוקת, באולטרסאונד הראו שהילדה תהיה ילדה. היא ביקרה את יורי, שהיה שמח ונתן פירות טעימים שהיא לא יכלה להרשות לעצמה.
כאשר הגיע זמן הלידה, יורי הגיע לבקר אותה במרפאה, עם סיעודית, ושאל אם הוא יעזוב אחרי זה.
בהמשך, יורי הלך אחרי שהבת חצי שנה, המחלה נגמרה. נועה השתתפה בטקס הזיכרון, והדירה של השכן עזרה לה לשמור על הילדה. היא לא יכלה להוציא אותה מהמיטה, אבל שמרה עליה.
היא חשבה שהורשה תופיע על שם הילדה, אבל לא היה שום ירושה. יורי לא קיים יותר, והמשפחה שלו לא קיבלה את ההזמנה.
במהלך האוטובוס שהלך לארוחת קבורה, הנהג סגר את הדלת לפני שהיא הייתה מתקרבת, והיא ברחה.
היא עדיין חסכה חלק מהשלושים אלף שקלים, וגם קיבלה קרן אם חד הורית, וקיבלה קצבאות. היא מצאה עבודה במרכז הרפואי כמתקשרת, וגם המשיכה ללמוד מרחוק להשלמת קורס סיעוד.
היא הצליחה להכניס את בתה לבית הספר ליום יום. אחרי שנה מהקבורה, רות נפלה בריון! האשכים של ליאון החזיקו בחיים, ולכן נולד ילד בריא.
הזוג חזר לשגרה, והפעם רות נזכרת באותה פגישה של נועה, אבל משוכנעת שהכל היה רק דמיון.
בסופו של דבר, ליאון הפך לאב מסור, אוהב, ורגיש, בדיוק כמו שהיה. וכל השאר, אין מה להגיד.
