מה את מדברת? אנחנו כבר יחד כבר עשר שנים! איזו אהובה? לי איתך מספיק!
רות, שמנה של המון חום, לא יכלה לשמור על השקט. היא הרגישה בגורלה שהבעל שלה, יונתן, אולי רוכב על משקלו של אחרים. היא הייתה באיודאות, וביום אחד התעוזבה לשאול אותו ישירות.
היא שאלה: זה באמת קורה? אבל הוא רק השיב:
מה את מדברת? אנחנו כבר יחד כבר עשר שנים! איזו אהובה? לי איתך מספיק!
נראה שמילותיו היו כנות. רות לא מצאה פגם בחיוך שלו, במילים שלו, בעיניו, אבל משהו עדיין ריעד אותה בפנים.
רות לא הייתה מהסוג שמעדינה למזלות, ולכן נזכרה לחקור את האמת. איך? היא קראה עצות באינטרנט, והחליטה קודם לבדוק את הטלפון של יונתן. לא מצאה שם שום דבר חריג, רק שיחת ריקוד עם כמה חברות ישנות מבית הספר זה לא גרם לה לדאגה. חוץ מזה, ססמתו לא הייתה מוגנת. יונתן אף פעם לא הציב סיסמה, כאילו לא היה מה להסתיר. אין הודעות סודיות, אין שיחות מרוחקות כמו מלאך בחיים.
לפעמים רות חשבה שהיא מדמיינת, אבל בכל פעם שיונתן חזר מאוחר מהעבודה, הלב שלה נענע באזהרה.
החברה הקרובה שלה חזרה על:
זה רק ניחוש שלך! יונתן אוהב אותך ולא יסתכל על אף אחת אחרת! תפסיקי להרעיב את הקשר!
רק רות הקשיבה לקול הלב שלה. היא לא יכלה לדמיין ששיתופי החיים של יונתן יהיו עם מישהי אחרת.
יום אחד, אחרי שראתה אותו יוצא מהמשרד, היא הלכה לשם לבדוק אם הוא משקר למעסיקים או למישהו אחר. כשהיא הופיעה, יונתן נבהל, כאילו היא גרמה לו לבושה מהקולגה שלו. התנצלות ארוכה לבסוף התקבלה, והוא סלח במהירות.
נראה שהחיים שלהם נראו מושלמים: בית מלא, שני ילדים גדלים, הכל מתנהל חלק. אבל רות הייתה מחפשת הרפתקה, כאילו מחפשת את החמישה שלא מצאה עדיין.
במקביל, היא חשה כמו נשים בגיל שלושים, שמפחדות להישאר בודדות עם שני ילדים. מבחינה חיצונית נראתה רגועה, אבל בפנים היה סערה.
יונתן לא ראה שום עקבות של רומנטיקה חיצונית אין בושם זר, אין שינוי במראה, אבל רות עדיין הרגישה שמשהו לא במקום.
אולי היה רק מקרה, אבל ללא אותו אירוע היא אולי מעולם לא הייתה מגלה את האמת. האם זה היה רק בדמיון? המשך יבוא.
כאשר הבן הצעיר נכנס לכיתה הראשונה, רות החליטה ללמוד לנהוג. שלושה חודשים של שיעורים בערב אחרי העבודה, ואז היא עברה מבחן וקיבלה רישיון הנהיגה. יונתן היה כל כך גאה עד שקנה לה מכונית קטנה קייארק, אבל נוחה לגובהה הקטן ולפיתוח חניה.
יונתן, שבכלל לא חשף זאת, קנה את המכונית רק כדי שמישהי לא תקרא לו אודיי, והיה בטוח שהיא עדיין צעירה מדי לנהוג במכונית. הוא היה מנסה לשכנע אותה שצריך קודם צבור ניסיון.
יום סופשף אחת, רות קמה מוקדם מהרגיל, החליטה להכין פשטידת חצילים ועוף לשאר המשפחה. אבל לא היה קמח במטבח. היה חורף קר, שלג על הכביש, והיא כבר למדה לנהוג במזג אוויר כזה, אז חשבה להסיע לחנות. כשהגיעה למכונית, היא לא הצליחה להדליק אותה. חזרה לבית, הכל עדיין שקט והילדים ישנים. היא הלכה בחשש, מבלי להעיר אף אחד.
הקפיצה על ההליכה במזג האוויר הקפוא הייתה קשה, ולכן היא החליטה לקחת סיכון ולנסוע במכונית של יונתן בלי רשות. כמה קילומטרים יש לי?, חשבה, הוא אפילו לא ישים לב.
רשתה מפתחות של יונתן ויצאה אל הרחוב. בזמן שהמכונית התחממה, היא פתעה למגבת במגלאה, ובמשקפת הרכבה נפל משהו על הרצפה. היא הרימה וזה היה טלפון חכם.
טלפון שלא נראה כמו שלו. היא לא הכירה אותו, ולא היה סיסמא, אז היא לחצה על הכפתור והדליקה.
הודעה הראשונה שהופיעה הייתה מאישה בשם אורית:
אהובי, כמה מתגעגעת אליך! תבוא אליי מהר! מחכה לך מאוד!
רות נדהמה, לא יכלה להאמין. אין סיסמא, ולכן היא התחילה לקרוא את השיחות. השיחה הייתה ארוכה, כמעט כמו חיי שלם.
מתברר שיונתן עובד עד חמש בערב, ובא הביתה רק בשעה שבע. רות לא חשבה לבדוק מתי בדיוק הוא מסיים. נראה שהוא היה הולך לשעה אחת לאורית, ואז חוזר הביתה כאילו שום דבר לא קרה. הוא שלח לה מילים רומנטיות שמאשתו מעולם לא שמעה.
בצילום היה אישה בגיל ארבעים, מי שגרה במגרש של האזור. למה היא נראתה לו?
רות התפרצה בתוקפנות.
בדיוק כשרצתה לצאת מהמכונית ולחזור הביתה, היא ראתה את יונתן יוצא ממדרגות הבניין. היא השאירה פתק שהוא יצא לחנות, והוא כנראה נצל את הרגע להוציא הודעה נוספת לאורית.
רק עכשיו היא נזכרת שיונתן בחלק מהערבים יורד למכונית משכיח ארנק, משהו. כמעט כל ערב הוא יוצא בלילה, אבל חוזר מהר, ולכן היא לא חשבה לשום דבר.
יונתן שם לב לאשתו במכונית והלך ישר אליה.
למי את נותנת רשות? לא היינו מסכימים על זה!
רות ראתה אותו והתרגזה יותר. היא לחצה על הילוך אחורי, הדיפה מתחת והקיצה את המהירות. המכונית נחתה ברעש בגדר האחורית. רות הרגישה הקלה קלה.
היא ירדה, הסתכלה על יונתן המופתע והזעירה:
לך אל האורית שלך! נראה איך תתמודד בלי בית וללא מכונית! אל תראה אותי יותר!
היא זרקה את המפתחות של האודי שלו לתוך ערמת פסולת ענקית והלכה הביתה.
הבנים כבר התעוררו, לא הבינו מה קרה. אחרי כמה דקות יונתן ניסה להיכנס, אבל רות נעלה את הדלת על הקפיצה ולא הכניסה אותו.
לך אל האורית! שכח את הדרך אליי! צעקה היא בקול רם לכל הבית.
יונתן נאלץ ללכת ברגל, בנעלי הבית ובמעיל, כדי להגיע לאורית. חשב שהוא יתחמם שם, אבל לא שם בכלל.
הדלת של אורית נפתחה וקול גבר נשמע מהדירה:
מותק, אתה כאן? חיכיתי לך!
יונתן רק מגיע לאורית בימי חול, ולא בשבתות. מתברר שגם לאורית יש שני אהובים. האם זה מתאים לסוף שבוע?
היא רק הציצה אליו במבט אשמה וסגרה את הדלת לפניו.
יונתן נאלץ לנדוד במצב רוח של קושי אל בית אמו, שממוקמת שני רחובות משם. מרינה, האמא שלו, פתחה את הדלת מיד והבינה מיד מה קורה. היא קיבלה את הבן, חיממה אותו, הזינה, והאזינה לסיפור על האישה הרעה שהפילה אותו מהבית. היא אמרה לו:
אל תדאג, בני! מי ידע שהרוטה שלך תשתנה כך? בקרוב תחגוג שוב בחיים! אתה רק בן שלושים וחמש! אתה עדיין תמצא אהבה, אל תתאכזב!
כך המשיך יונתן לגור אצל אמו, והחליט להתחיל מחדש. הוא שמח שהוא סוף סוף חופשי, עד שהבינה שרות תגיש תביעת מזונות. אז הוא הבין שהחיים החדשים לא יהיו קלים, אבל לפחות אין לו אם היא תעזוב לחלוטין.
תזכרי, אם את מרגישה שמשהו שומם במערכת היחסים, לפעמים צריך לבדוק גם אם זה אומר לחפור במכונית של בעלך.
