הייתי בן זוג של אורית, והיא השתוללה אחת לחברותית כשאמרה:
יותר נוח לי לגרש אותך, להתגרש, ואז סוף סוף לסדר את הבית! אחרי זה אולי אחזור ואקח אותך שוב! קראה לי בתוקף.
היי, אהובה, בואי בלי החלטות דרמטיות! חייכתי. אני רק יושב כאן, לא עושה כלום!
בדיוק! לא עושה דבר! ובכל זאת, היה יותר טוב שלא היית מפריע! חזרה אורית.
איפה אני מפריע? הופתעתי. יושב כמנה קופץ במחשב ולא משדר שום קריאה!
הכוס! הצביעתי על הכוס שנמצאה על השולחן ליד המקלדת.
זה אני שתיתי תה! חייך אורי.
והשנייה, מאחורי המסך? בקול מתוח היא המשיכה. מאז הבוקר אספתי את כל הכוסות שלך!
זה הקפה שלא סיימתי! חייך אורי. אסיים, אל תדאגי! קפה קר לי בדיוק כמו חם, אפילו יותר! ובסיום, אני אקח אותו למטבח בעצמי!
באמת? היססה אורית.
באמת, באמת! חייך אורי. ואפילו אשפשף!
בא לי להאמין, אבל הניסיון מראה שאת משקרת! קראה אורית בחוזק. תסיים קפה ותן לי את הכוס!
אני רק שותה תה נבוך אורי. לא רוצה לערבב…
שחרור כבד יצא מצווארי אורית, והיא החליטה לבדוק כמה קפה נותר בכוס. אם יש שלוש טיפות, אפשר לשתות.
אורי, אתה מתלוצץ? קראה אורית. הכוס לא רק ריקה, שאריות הקפה כבר נחרטו! מה אתה מתכנן לשתות עוד?
ברצינות? נדהם אורי. כמה יבש הדירה! אתמול עדיין היה קפה! צריך לקנות מזלג לחות!
מה נרכש כדי שתתחיל לנקות אחרי עצמך? חישקה אורית משענת על גב הכיסא שבו אורי יושב. תאמר מה תעשה! זימזמה קרוב לאוזן שלו. אורי! מה זאת?
זו כוס מים! השיב. אינך מרשה לי להביא בקבוקים! נאלצתי להסתפק בחצי סביבה!
קולה לכולם, לא רק לך! ענתה אורית. ואם תכניס בקבוק לידך, תרוק אותו! ושתייה מוגזמת מזיקה!
ולכן הכוס! אמר אורי.
אורית הבינה שהיא תצטרך לאסוף כוסות סביב המחשב שוב. המשימה לא הסתיימה, והיו לה משימות נוספות. כשיצאה מהחדר, הבחינה בקו הרגל הלא טבעי של בעלה.
לא נרתעה, חזרה, משכה את ידית הכיסא והזיזה אותו יחד איתו.
איך ריח הגירוש! קראה בקול חמור.
רק חטיף, השיב אורי במבט תמים.
לא על צלחת, אלא על ברכיים! והשאריות על הרצפה! ואני כבר שאבתי! העלתה קולה של אורית.
אני אסדר! חייך אורי.
הוא ניסה להוריד את החטיף מרגלו, אך הוא נפל ברצפה ונשבר לחלקים רבים.
אורי סגר עיניים.
היה מצפה שמישהו יביא מטאטא, מגבה, מגבת, אולי שואב אבק, אך ההוצאה לא הגיעה. הוא פתח עין אחת.
אורית ישבה על הספה, מחבקת ראש:
נמאס לי מכל זה, קרא בקול כאב. ארבעה אנשים גרים בדירה, שניים מהם ילדים!
אך המלחמה הגדולה ביותר היא של האשפה שאתה משאיר, גבר בוגר, עצמאי, חכם!
אתה צריך להיות דוגמה! ואני נופלת כל הזמן, מנקה אחרי אותך! כוסות, צלחות, קופסאות! שאריות ממתקים שמסתתרים בין הכריות!
פירורים על השולחן! האם נרשמו כבר חלזונות?
אני אביא משחת נעליים! משינה, אמר אורי בטון מתנצל, אך אורית לא שמעה.
אפילו כשאתה זורק זבל, לא מצליח להכניסו לפח! זה כל כך פשוט לבדוק אם נכנס או לא? אם לא, זרוק! הגב לא ישבר אם תנענע ותאסוף!
אורית הורידה ידיים והביטה בעיניו:
והשוקולד שהשארת מאחורי הכרית? לא אסלח לך על זה! זה היה האהוב עלי!
אורי האדים, מבויש, והרגיש מרושש. הוא חזר על עצמו בהתנצלות:
אורית! קרא. אורית שלי!
הפנים של האישה השתנו מתסכול לקביעות:
בעוד שבוע אסע לחופשה של שלוש שבועות! והילדים נצאו לבקר סבתי! אם נחזור ונמצא שהדירה הפכה לחוות חזיר, אתגרש אותי!
אין לי כוח לסבול עוד! בגללך סיימתי לנקות ויוצא לי להתחיל משימה חדשה מיד!
אורי הביט בהבהלה.
לפחות עכשיו נקה אחרי עצמך! ותפנה את שאריות החטיף! בבקשה!
הוא עשה בדיוק מה שאמרה. הוא לא האמין שהיא באמת תיסע עם הילדים לתקופה כזו; חשב שהיא רק מאיימת. אבל היא יצאה, הראתה כרטיסי טיסה קבועים מראש. שלושה שבועות של בדידות גאה קיבלו אותו, והחשש מהעתיד היה מרתיע.
לפני שהיא עזבה, אורית סידרה את הבית והזהירה:
אם זה לא ישתנה, אפשר להגיש תביעת גירושין! סבלנותי נגמרה!
***
לגברים יש תפיסה משונה של ניקיון.
יש גברים שמקפידים על סדר ויושרה, ומצפים מאחרים לעשות כך, והם יודעים איך לשמר זאת.
אך רוב הגברים אינם מציבים ניקיון בראש סדר העדיפויות. ניקיון הוא מושג גמיש.
לדוגמה, נייר נופל, אם לא מזיז אותך, הוא יכול לחכות עד למפגש הניקיון המתוכנן, או פשוט להידחף ברגל מתחת לספה.
אבק על הטלוויזיה נשטף רק אם צבעי הקיר מתכלים או קרן שמש מאירה את השכבה, כך שאפשר לכתוב שם מסרים אהבה.
גם חול על הריצפה, כשאתה נועל נעלי בית, לא מפריע, עד שתחלק על זה כשאתה מחליק בפנייה.
ומה עם צלחות, כוסות, מזלגות, סכינים וסירים שממתינים בתור בכיור אין צורך לדבר על זה.
למה להלחיץ את עצמך בשביל משימה אחת? עדיף לאסוף ואז להרים יד על זה, כמו משימת הרקולס, לא רק כיבוד כלים רגיל!
ולגבי דברים שלא במקומם אפשר לויכוח עד סוף החיים! אולי הפריט עבר כתובת? ובכן, המכנסיים על הכורסה, זה במקומו! אבל בארון הם יתגעגעו וייסבלו!
אורי היה בדיוק מתוך הרוב הגדול של הגברים עם יחס משונה לניקיון. מבחינת אורית, הוא היה חמור!
בכל זאת, אורי ידע לבשל, לתקן ולנקות כשזה נדרש, ולעיתים הוא הלך על זה ברצון. הוא לא תמיד הצליח לשלב הרצון במציאות.
היה לו חשק לשטוף תנור, אבל אורית כבר הכינה משהו על הכיריים! לא רציתי להפריע, והפחתת השטיפה נעלמה מאחורי סיר נחושת! תחום אחר לא משך את תשומת ליבי.
הרצון הזה לא נחלץ לעיתים קרובות כפי שהייתה אורית רוצה. והיא דרשה פעילות גם כשאין לו מצב רוח או רצון. הוא נאלץ לעבוד, אפילו כשאין לו מה לעשות!
שאר האתגר: אורי היה בעל בית מושלם במובן אחר. הוא עבד טוב, מרוויח כמה שקלים לבית, אוהב את אשתו ומחבק את הילדים, משלים בעבודות צדדיות.
החיסרון היחיד משחקי מחשב. אך אורית ידעה להסיר אותו בקלות כשצריך.
כשהיא קנתה משהו מפתיע, הוא חייך: זה נשים, זה טיפוסי!; כשחזרה מעבודה במורד, הוא הקשיב ונתן אוזן קשבת, גם אם ריבו עם קולגות שלא ראה.
המשפחה הייתה טובה, חוץ מיחסו של אורי לניקיון; הוא היה אמור לנקות, אבל זה תמיד נופל על אורית!
אורית נאלצה לשאת את כל זה, עם שתי בנות שמשחקות עם אבא, וכל הבעיות מונחות על כתפיה.
ולכן, במצב קיצון, היא החליטה: או שתשנה את אורי, או שתשמור על עצמה ולא תתפוס את הנפש שוב ושוב.
***
לפני שבוע מהחזרה, אורית חייגה לאורי ושאלה:
מה קורה אצלך?
הכול בסדר, ענה הוא.
שבוע לך! רק תזכור, אם לא תסדר את הבית, יש לך זמן.
היא חייגה שלושה ימים לפני החזרה, שניים, ואז אחד, כדי להזכיר לו שהזמן נגרר.
בשלושה שבועות אורית התגעגעה לאורי מאוד. מאז נישואיהם הם לא היו רחוקים יותר משבוע, והיום זה שלושה שבועות.
היא רצתה לוותק שלא יהיה צורך לגירושין, אפילו אם הבית ייראה כמו חוות חזיר.
היום, אחרי שהשכיחה את הילדים במגרש, ובתוך שתיית קפה עם חברות, עלתה לבית
קונסטנטין, הפתעת אותי! קראה בחיוך.
ואתה לא הפתעת אותי, יוליה! ענה אורי במבט נוקב. בדיוק כמו בבדיחה!
באיזו? תמה אורית.
גרמתי לחיות שלושה שבועות לבד! השתמשתי בסיר ובמחבת אחת, שטפתי לפני בישול. השתמשתי בכוס אחת לתה, באחת לקפה. השתייה הייתה מבקבוקים, שהשלכתי בדרך לעבודה. זה בדיוק מה שציינת כל השנים!
לפני הגעתך, עברתי עם השואב על הריצפה! והכל היה נקי.
מה אתה רוצה לומר? שאלה אורית בחשש.
שהבלגן לא שלי! הצהיר אורי בביטחון. אתם אוהבים מתוקים! אתה והילדים!
השוקולד שהאחרת מתלוננת עליו? את קיבלת אותו במרתף כשאת במצב דיאטה! ואני שמר על שתיקה!
אבל אתה משאיר אחרי עצמך… קראה אורית, תופסת בקטן.
אם לא היית מתערבת, הבעיות לא היו מתגבשות!
מחר הבית היה בורח כמו תמיד, אבל אורית התחילה לנקות בטווח מלא, ידעה שהגבר אינו האחראי העיקרי.
הילדים? חשבה. גם הם צריכים לעזור! אם מזלזלים, הם הראשונים במזבלה, ואם מנקים, הם האמא.
