נועה, תישארי בבית. אני באמת צריך לסחוב אותך לכל מקום רק כי התחתנו? רטן אלעד, עומד מול המראה, מסדר בזהירות את החולצה שלו. אבל נועה בכלל לא שמה לב למה שהוא אומר הראש שלה היה מרוכז בהכנות לנסיעה אל החברים במושב. כמו כל עקרת בית חרוצה, הכינה נועה הכל מראש לקראת הנסיעה, אבל הפעם, הדברים הרגישו אחרת.
בכניסה לבית, נועה הבחינה בבעלה עומד בחולצה לבנה והיא לא התאפקה והעירה: אלעד, למה אתה מתלבש ככה? אני לא מכבסת כתמים של מנגל, שתדע לך. היא גיחכה, ואז הושיטה לו שתי שקיות כבדות. קח את האוכל. הכל מוכן. תן לי רק להחליף שמלה ואפשר לצאת.
אלעד הביט בסלסלות שהושיטה לו, הסתכל בתמיהה: מה זה כל זה?
מה זאת אומרת מה? נוסעים למושב! וחגית, עם כמה שאני אוהבת אותה, לא יודעת לבשל. הבאתי הכל מהבית – תפוא טריים, סלטים, פשטידה… אם דני רוצה, שיאכל מה שאשתו מכינה, אני לך לא אתקשר למדא בגלל קיבה מקולקלת. סלח לי על הכנות, פשוט דואגת.
אלעד רק החמיר מבט. נועה, תקשיבי אולי תישארי היום בבית, תכיני משהו בריא, או עדיף תצאי להליכה בפארק. את כבר מתחילה להשמין מהישיבה מול המחשב. אני קופץ לחמש דקות לדני, מיד יחזור.
מה זאת אומרת, אתה נוסע לבד? נועה התפלאה.
אלעד נאנח, לא רציתי לספר לך, את עסוקה כל הזמן, והאמת שכמעט ולא מדברים בזמן האחרון. דני התגרש. רצה משהו חדש. עכשיו יש לו מישהי אחרת. בכלל לא רציתי לנסוע, אבל הוא ביקש עזרה במנגל את יודעת, אף אחד לא עושה מנגל כמוני.
הוא חייך לעצמו בביטחון, והחזיר את השקיות לפינה.
הבשורה הפתיעה את נועה. היא וחגית חברות ותיקות, אבל לאחרונה היו לה הרבה דאגות בין העבודה, הבית, ובעיקר עם הדירה הקטנה שהייתה לה לפני שהכירה את אלעד. השוכרים ברחו והשאירו אחריהם בלאגן. היא שקלה ברצינות למכור את הדירה…
העומס חנק אותה כבר לא הספיקה אפילו להתקשר לחגית שבועות, ולא עלה בדעתה שהמשפחה המושלמת של דני וחגית תתמוטט ככה בבת אחת…
בטח דני עכשיו עם איזו חתיכת בובה בלונדינית, בגלל זה אתה לא רוצה שאבוא איתך? שאלה באירוניה.
איזו בובה? רגילה, לא משהו מיוחד. עזבי, נועה, פשוט תישארי בבית, חמודה. את וחגית עוד תדברו עליה מספיק… ענה בחצי חיוך.
אבל נועה כבר החליטה אולי זו הסולידריות הנשית, אולי סתם סקרנות והיא התעקשה לבוא.
***
חצי מהדרך למושב אלעד שתק ורק התלונן על הפקקים בנתיב לכיוון לטרון. נועה התעסקה בסמסים עם מתווכת לגבי מכירת הדירה.
איך הולך? מסתדרת גם בלעדי? שאל אלעד במרירות, עוקב בסתר אחרי ההודעות שלה.
הדירה? בינתיים לא משהו. יש כאלה שרוצים להיכנס מייד עם חתימת החוזה, ויש כאלה שדורשים ריהוט חדש. ואצלנו… את המצב אתה מכיר.
כסף לריהוט יש, פסק אלעד.
אבל אני רוצה לטוס לים… אולי נוכל לעשות חופשה? העזה לבקש.
תחליטי ים או שיפוץ, נועה. וחוץ מזה, אני עובד איזו חופשה?
נועה סיפרה ששכנה הציעה להכניס לדירה שלה את הבת ובעלה. אלעד התעצבן מיד. לא כדאי! לא תראי שקל ממנה! בואי נתקן ונמכור את הדירה, אני אנהל את זה. את יותר מידי רכה יקבלו ממך הנחה ענקית, תראו איך תעיפי את הדירה בחצי מחיר!
שלנו? היא שאלה בשקט.
שלנו. אנחנו משפחה, לא? הכל משותף, נועה. חייך בסיפוק.
במושב כבר חיכו להם. דני חג’ג’ הראשון לקראתם. נו, מה לקח לכם כל-כך הרבה זמן? קרא בעליצות, וטפח לאלעד על השכם.
נועה ירדה מהמכונית, מסתכלת על דני ג’ינס צמוד, טי-שירט יקרה שמבליטה בטן בירה, לוק שלא היה מעז ללבוש ליד חגית.
נועה’לה, מה עומדת? בואי כבר! מה הבאת מהבית? אמר דני ומיהר לחבק.
פשוט תורי כמה קופסאות – לא מצפה שתבשלו, חייכה.
עזבי, אשתי החדשה הזמינה הכל מבית קפה. דני משך אותה פנימה ושכח מהשקיות.
במרפסת החברים כבר השתעשעו. צחוק נשי רם משך את תשומת ליבה של נועה. בחורה בלונדינית יפה עמדה שם עם עוד חברה. רק גמרו להשתכשך בבריכה, מתלחששות וצוחקות בקול.
היא צדקה דני החליף את חגית במישהי צעירה, מנותחת ומנופחת. לנועה לא היה אף פעם גוף של דוגמנית, אבל הרגישה לא בנוח.
אלעד ונועה התיישבו בצד, בזמן שדני רץ להחניף לבנות החדשות ולא ראה את אשתו.
על השולחן שתי פיצות וסושי רחוק מהאירוח של חגית.
בואו נציג: זאת נועה, אישתו של אלעד. היא עובדת מהבית או במילים אחרות, מחפשת עבודה, התלוצץ דני בלעג. וזו אהבת חיי המלכה שלי, אהובתי אילת, וזאת החברה שלה, יהל.
אלעד נשאר בצד, את הילדה לא טרח להציג.
אילת היא קוסמטיקאית, דני התגאה.
ובנוסף איפור מקצועי, תיקנה אילת, אם תצטרכי, אשמח לתת לך הנחה.
נועה הרגישה זר בממלכת היפות עצמה עם ג’ינס פשוט ביניהן בבגד ים צבעוני.
אלעד גלגל שרוולים, ניגש למנגל. נועה נשארה ליד השולחן.
תדברי, תשתחררי קצת, ניסה דני לעודד. יהל ספרית, אולי סוף סוף תעשה לאלעד תספורת קצת פחות מיושנת…
מה פתאום? אלעד חתיך, גיחכה אילת.
בואי נעזוב את המנגל, נצלול שוב, פנתה יהל לאילת. נועה, רוצה להצטרף?
לא רוצה, חתכה נועה, קמה. דני, הייתי שמחה אם היית מתקשר להודיע. אם הייתי יודעת מי פה, לא הייתי באה. לפחות עם חגית היה כיף…
נועה, מספיק עם חגית הזאת! אילת ויהל לא עשו לך כלום, למה את תוקפת? התעצבן דני.
בלי יחס שלילי? היא רמזה שאני צריכה קוסמטיקאית והציעה הנחה, ויהל מתחילה עם בעלי! שיידעו אלעד קמצן, מסתפר בחינם אצל השכנה והמפסוט!
היא גררה עצמה למנגל.
אלעד בוהה בבנות גבוהות, בקושי מנסה להסתיר. רואה איך ויכוח גדול מתחיל.
אלעד, חוזרים הביתה, פסקתי כשגעתי אליו.
למה? בסך הכל נהנים, התחנן.
נהנים? עם חגית היה כיף, עכשיו זה גרוע, התעקשתי.
תן לה לנוח, אלעד, דני הרים ידיים ונסחף עם החברות לבריכה.
אלעד התרחק מהמנגל, תפס אותי ביד ונזף: נועה, יצאת מפרופורציות. יושבת כל היום בבית ועכשיו לא יודעת להתנהג! סע הביתה, לטיול בשכונה, או תלכי לאמא הילדים משגעים אותה בחופש הגדול, היא חייבת עזרה. אזמין לך מונית
הסמקתי מתסכול.
הלגלוג מהבריכה עיצבן אותי עוד יותר. גם אם לא דיברו עליי, הכול לקחתי ללב. ואלעד לא הרפה.
אני לא יכול פשוט להירגע בחברה טובה? השגרה שלנו חנוקה! נהיית לגמרי אפורה ומשעממת! התפוצץ.
אז אתה מחפש חדשות כמו דני? למה לא סיפרת שביליתם איתן?
כי לא רציתי! כן, ישבנו פעם יחד אז מה?
ברור. אל תבוא הביתה, עניתי, ושפכתי עליו שארית מרינדה של המנגל החולצה הלבנה לא שרדה.
עזבתי את בית דני בריצה לתחנת האוטובוס היחידה במושב, בראש רותח. עכשיו היה ברור למה לא רצה אותי שם.
התקשרתי לחגית, להתלונן על כמה נמוך דני הידרדר, ועכשיו היא ענתה בקור: מה את רוצה?
חגית זו אני, נועה.
אל תתקשרי אליי! ולא לאלעד שלך! הוא… הוא חגית בכתה, לא הצלחתי להרגיע.
בעלך חיבר בין דני לאילת! בגללו דני עזב, את מבינה? הוא אשם! חגית נשברה.
את האמת, לא ידעתי הכול. חגית הרחיבה, שאלעד הכיר בינה לבין דני, וככה נוצר הקשר. לאט לאט השתחררה והמשכנו לשוחח. נשארה לי תחושת מועקה.
הבנתי שבעלי הולך וסוגר עולמות מאחורי הגב שלי ואין מצב שאתפשר.
***
עליתי על גט־טקסי לאמא שלי בירושלים. הבנים, כמו תמיד, התארחו אצלה כל החופש. הם שיחקו מול הבית, התרוצצו עם הילדים מהשכונה.
אמא שלי, רות, לא ציפתה לראות אותי בשעה כזו.
נועה, הכול בסדר? למה באת כל-כך מאוחר? דאגה רות.
נשבר לי להיות בבית. רוצה קצת מנוחה. הקיץ עובר וכלום לא עשינו.
אבל אלעד עובד קשה, לך יותר קל.
בדיוק למה אני צריכה להישאר בבית בגללו?
את הרי אישה נשואה, איך תיסעי בלעדיו? שאלה רות.
הוא יוצא בלעדי. גם לי מותר.
הכנתי תה, וסיפרתי לה מה קרה אצלהם במושב.
היה לו משעמם, אמא! מושך את הבחורה החדשה לבתי קפה ואני עם הילדים בבית! הצטדקתי, אני טסה עם הילדים. חסכנו לסדר את הדירה, אבל הכל משתנה.
רות תמכה בי, ביקשה לחשוב על הילדים.
פתאום נכנסו הילדים בריצה.
אמא! מה את עושה פה? הופתע הבן הצעיר.
באתי לקחת אתכם, עניתי.
הביתה? מה פתאום!
ניסע קצת, ואז טסים לים לדודה רינה. מזמן הזמינה, לא הספקנו.
הזמן במושב הדהד בי הבנתי שהמשבר הגיע גם אלינו.
אני עבדתי מהבית, גידלתי בנים, התעסקתי בבישולים וסידורים. אלעד נעלם כל היום, פתאום אין שיח משותף, הוא שולט בכל ולא שמתי לב.
היום הוא שיקר מחר יעקוב אחרי דני ויעזוב אותי, גם את הדירה יקח? חשבתי, ומיד שלחתי מסרון לשכנה לוודא שהדירה מושכרת. יום למחרת כבר קיבלתי תשלום מראש דווקא לאלעד.
***
אחרי החגיגה במושב, אלעד חזר לישון אצל אמא שלו בבאר שבע. כל הסופ”ש בילה שם, מתחבט איך יחזור אליי כאילו כלום לא קרה.
איזו נועה! הרסה את כל הערב! קיטר, שוטף את החולצה מהכתמים.
לא עניתי לשיחות בלי סוף. הוא כעס.
שלושה ימים ישב אצל אמא, חזר לדירה שקט, מקרר ריק, מדפים על זמן שאול. התקשר שוב.
נועה, מה קורה?! צעק לתוך הטלפון.
אבא, אמא לא פה, ענה אילון, הגדול.
איפה אמא?
אנחנו בים, אצל דודה רינה, אמא במים.
מתי חוזרים?
לא יודעים. אמא לקחה חופש. נדבר, ביי! השיב אילון בעליצות.
***
השבוע בים טס נועה והבנים שותפים ליומיים של כיף. כשחזרו, אלעד קיבל אותם חמוץ במיוחד.
הכעס לא היה רק על זה שנעלמנו שבוע וגמרנו את הכסף היה עוד משהו שלא יכול היה לסלוח עליו.
אני כמעט לא התייחסתי אליו כשחזרתי, רק פרקתי מזוודות.
הבנים התנפלו על עוגות ממולאים מאמא שלו מה שאכל כל הסופש. כשנכנס להרצות לי:
אין לך משהו להגיד לי? נעמד מאחורי.
על מה? עניתי בעצבים.
גם לו היה הרבה מה לפרוק.
את בזבזת את הכסף ששמרנו לשיפוץ על חופשה!
בכסף שלי. אתה שמת חמש אלף, אני חמישים. אל תדבר על שלנו.
אל תתעלמי ממני! מה עם הדירה? הרים קול.
השכרתי. השכנה ביקשה לבת שלה. זהו.
הסתכלתי עליו ישירות. הוא נראה עייף, רזה, לחוץ.
אמרתי לך למכור ולא להשכיר! הכסף פשוט בוזבז. נסעת בלעדי, ועכשיו גם זה.
כי לא צריכה לסחוב אותך לכל מקום רק כי התחתנו, זרקתי את המשפט ההוא חזרה לפנים שלו.
את לא צריכה להתייעץ איתי? אני בעלך!
לא. זה שלי. אחרי הגירושין, אחליט מה לעשות.
גירושין? השתגעת? אפילו אין סיבה!
יש. אתה הולך לבתי קפה עם אחרות, מתעלם מהילדים, מנהל אותי. שתחלק לך יהל חביתה, אני ממשיכה הלאה. גם אני רוצה חדש!
ויצאתי להגיש בקשה לגירושין.
אבל גירושין לוקחים זמן והיינו תקועים יחד באותה דירה קטנה.
ראשית, שלחתי את הילדים לרות. הפסקתי לבשל לאלעד. עמדתי בזה, דיאטה כהלכה, כמו שהמליץ.
אלעד בדק שוב ושוב את המקרר הריק, הבין שאני רצינית. התחיל לאכול בחוץ. אחרי יומיים, פרש לישון במרפסת אבל כשהתחילה סערה ירושלמית, חזר לדפוק על דלת אמא עם מזוודה.
סיפר לאמא שלי שנועה יצאה מדעתה ושיחקה אותה רווקה בנופש.
לי זה היה משעשע ראיתי איך הוא עובר בדירה, ממורמר ורעב.
לאחר שבוע לילות במרפסת ואטריות מוקרמות, לקח שוב את המזוודה ועבר לרות.
***
שבועיים אחרי כל המאורע, אלעד התקשר ליהל. עכשיו הוא כמעט רווק מוכן להתקרב למישהי אחרת. אבל היא דחתה אותו מיד.
אלעד, יצאנו ביחד, זה הספיק. לא הבטחתי שום דבר, ענתה בקור רוח.
היא לא שכחה את הגבר הקמצן שלא טרח להביא אפילו פרח אחד בשבועיים מאז המסיבה.
“אבל יהל, קיוויתי שתבואי לקפה… או לפחות תעשי לי תספורת כמו שהבטחת? ניסה לשעשע אותה.
לא, אלעד, השתנו לי התוכניות. תסתפר אצל השכנה שלך כמו תמיד… סגרה, והוא הבין שהכל נגמר.
סוף.
