לראות בעיניים
אחרי אסון נורא, תאונה שבה איבדה את בעלה ובתה בת השש, רותם פשוט לא הצליחה לחזור לעצמה. כמעט חצי שנה בילתה במרפאה, לא רצתה לראות אף אחד. אמא שלה, רבקה, הייתה לצידה וסבלנותה לא נגמרה. יום אחד רבקה העירה:
רותי, את יודעת, העסק של יואב בקושי שורד. תומר בקושי מצליח להחזיק אותו. הוא התקשר אליי וביקש שאדבר איתך על זה. מזל שתומר אדם הגון, אבל…
רותם התעוררה מהקפאון.
נכון אמא. אולי יואב היה שמח לדעת שאני מקדמת את הדרך שהתחיל. לשמחתי, הוא עוד הספיק להכניס אותי לעניינים במשרד.
רותם חזרה לעבודה והצליחה להציל את העסק המשפחתי מהתרסקות. אבל בניגוד לעסק, הלב שלה נהרס מהגעגועים לילדה האהובה.
רותי, אולי תאמץ ילדה מהוסטל ילדים? הציעה רבקה, אולי אפילו מישהי שמצבה קשה משלך. ככה תעזרי לה, ואולי תתחילי לעזור גם לעצמך.
אחרי מחשבה עמוקה, רותם הבינה שאמא שלה צודקת. היא נסעה להוסטל, למרות שידעה שאף אחת לא תוכל להחליף את בתה.
עדן נולדה כמעט עיוורת. ההורים נטשו אותה מיד כשהבינו את האבחנה. למרות ששניהם היו אקדמאים, חששו מהאחריות וקיפלו ציוד. מסתבר שגם אצל אינטלקטואלים הפחד והחולשה חזקים מתמיד.
היא נשלחה לבית התינוקות ושם גם קיבלה את שמה. לא ראתה כמעט, רק הבחינה בצללים. למדה לקרוא בברייל והייתה מכורה לאגדות, האמינה שיום אחד תבוא לה פיה טובה.
יום אחד, כשעדן הייתה בת שבע כמעט, הגיעה הפיה יפה, צבעונית, עשירה ועם לב שבור במיוחד. עדן לא יכלה לראות אותה, אבל קלטה: זאת מישהי עם לב רחב.
כשרותם נכנסה להוסטל, המנהלת לא הפסיקה לתהות למה שאישה כמותה תיקח ילדה עם מוגבלות. רותם לא הסבירה יותר מדי, העיפה איזה משפט גנרי על כך שיש לה את היכולת והרצון לעזור.
המחנכת הביאה את עדן, ובלב רותם משהו הלם: זאת הילדה שלי, היא חשבה מיד. עדן נראתה כמו מלאך תלתלי זהב, עיניים כחולות ענקיות וטהורות וממש לא רואה.
מי זאת? לחשה רותם.
זאת עדן שלנו, נשמה עדינה, ענתה המחנכת.
עדן שלי, זה בטוח, החליטה רותם.
רותם ועדן נקשרו במהירות והיו זקוקות זו לזו כאוויר לנשימה. החיים של רותם השתנו לרגלי עדן. היא פנתה לרופאים, שאמרו אים תעבור עדן ניתוח אולי תחזור לה הראיה, אבל תצטרך להרכיב משקפיים.
רותם נצמדה לתקווה, רגע לפני כיתה א’ עדן עברה ניתוח, אבל שיפורה בראיה לא היה גדול. עוד לא הזמן צריך לחכות שתגדל, אמרו הרופאים.
השנים עברו, רותם השקיעה את כולה בבתה. העסק שגשג, רותם הפכה לאשת עסקים מרשימה, אבל גברים ממש לא עניינו אותה כל כולה הייתה בבתה.
עדן גדלה והפכה ליפיפייה עוצרת נשימה. היא סיימה תואר, התחילה לעבוד בחברה של אמא ולא שכחה להיות אסירת תודה על הכל. רותם נזהרה מכל מי שמסתובב מסביב לבתה בעיקר גברים שהריחו ירושה שמנה וסימנה להם מהר שאין סיכוי להתעשר על חשבונה.
ואז עדן התאהבה. רותם פגשה את דביר, ובאופן לא מפתיע, לא מצאה בו משהו חשוד. דביר הציע נישואין, ההכנות לחתונה בשיאן, ובתוך חצי שנה אמור היה להתקיים הניתוח האחרון לעדן.
דביר היה מתוק, אכפתי. לפעמים רותם הרגישה בו טיפה הצגה, אבל בחרה להתעלם. יום אחד הם הגיעו למסעדה במושב ליד ירושלים, כדי לסגור פרטים לאולם החתונה. לא היה צפוף.
הם התיישבו. דביר השאיר את הנייד על השולחן, פתאום הרכב שלו צפצף אז הוא יצא לבדוק. עדן נשארה לבד, ואז הנייד שלו החל לצלצל באובססיביות. לבסוף ענתה ושמעה בת קול רמה: זאת אשתו של דביר, לא פחות אילנה שלום.
מאמי, יש לי רעיון מבריק איך להיפטר מהעיוורת הזאת. חבר שלי מהסוכנות שמר לנו שני כרטיסים לטיול להרי האלפים בשוויץ. אחרי החתונה תיקחו את הפסימית ותספר לה שאתה מת להיפעם משיאי ההר. תעלו שניכם. תעשה שהיא תחליק ותיפול אתה הביתה והיא נעלמת. אחרי זה תבכה, תתמרמר, תגיש תלונה במשטרה. יחשבו שהיא סתם הלכה לאיבוד. שם אף אחד לא יבזבז זמן על חקירת מקרה… אתה מעולה בהצגות, תדע לשכנע גם את האמא שלה. תעשה את זה לפני הניתוח, שיהיה מאוחר מדי עבורה. חבל על כל כך הרבה כסף. יאללה, תחזור אליי.
ההודעה נגמרה, ועדן הניחה את הטלפון כמו גחלים לוהטות.
אז אמא שלו רוצה להרוג אותי, והוא גם משחק אותה תמים, חשבה עדן בטלטלה.
רק לפני רגע הייתה מאושרת, עכשיו הלב קופא. איך אנשים שאהבה, כאלה שהכניסו אותם למשפחה מתכננים ככה? עדן רעדה מכל הגוף אך התאפקה. כשדביר חזר, היא ניסתה להיראות רגועה.
מוזר. אולי חתולה הלכה על הרכב. טוב, אין סימנים, אמר.
ואז שוב צלצל הטלפון שלו:
כן, רוני? טוב, אוקיי, סיים, רוני מהעבודה קורא לי בדחיפות.
סע, אני אחכה לאמא. נדבר, ענתה עדן בשקט.
טוב, נסחבתי, ענה, ונעלם.
עדן התפרקה בדמעות, התקשרה לרותם:
אמא, תבואי דחוף למסעדה. אני לא בסדר…
ילדה שלי, מה קרה? אני בדרך, ענתה רותם.
היא הגיעה תוך עשרים דקות והתיישבה לצד בתה ההמומה.
אמא, הם רוצים להרוג אותי, התייפחה עדן.
מה? מי?
דביר ואמא שלו! שמעתי אותה בעצמי, הוא יצא כשהרכב צפצף. היא דיברה על נופש בהרים ואיך להעלים אותי לפני הניתוח. אמא, נשבעת!
רותם עמדה בהלם. איך ייתכן שטעתה כל כך? מה עושות? בדיוק אז התקשר דביר. רותם ענתה:
דביר, ברוך הבא. טוב שגילינו על המזימה שלך ואמא שלך. מציעה שתקשיב טוב: אם הנייד שלך יגיע למשטרה, כבר ידעו לשחזר הכל, כולל שיחות שנמחקו. קלטת?
דביר שתק, ואז מלמל:
זה לא אני, זו רק אמא…
טוב מאוד. אתה פחדן אמיתי. אל תעז לחזור אלינו, ניתקה רותם.
כבר באותו יום דביר נמלט מהעיר, מאשים את אמא שלו בבלאגן, לקח לה כסף וברח. אמא שלו נמלטה לפרדס חנה.
ראתה סוף סוף הכל במו עיניה
במרפאת העיניים בתל־אביב עדן עברה את הניתוח. רותם שהתה איתה כל הזמן, כי בינתיים החבישה עוד לא הוסרה. הן ישבו על ספסל בחוץ וד”ר איתי זיו רופא צעיר וחמוד דאג לה. המנתח היה תותח, ועדן קיבלה יחס של נסיכה. ד”ר איתי הסמיק; היה ברור שהוא דלוק עליה. רותם בחנה אותו בקפידה, אך הוא רק שידר תשומת לב ורומנטיקה.
כשהסירו לעדן את התחבושות, ד”ר איתי נכנס עם זר ענק של ורדים. עדן חטפה פלאש ראתה צבע, אור, והרופא החתיך בעיניים פקוחות לראשונה.
אני רואה! בכתה עדן, ואיתי מיהר להרגיע.
מהיום היה צריך להרכיב משקפיים, אבל עם כזה אושר מי בכלל שם לב.
החיים זרמו, החתונה שלהם הייתה כמו מאגדות והרבה אורחים אפילו הביאו עין. שנה אחר כך נולדה להם בת חמודה עם עיניים אפורות כמו לאבא.
לעדן יש היום משפחה חמה, בעל מסור שאוהב אותה בלי תנאים ואף אחד לא יעז לפגוע בה שוב.
תודה לכל מי שהגיע לסוף. חיבוק, ושיהיה רק בשורות טובות!
