שלוש שנים עברו מאז שהתגרשתי מעדן. חוץ מנועם הקטן שלנו, לא באמת היה לנו הרבה במשותף. בכנות, לא הרמתי גבה אפילו כשחודש אחרי הגט, עדן מצא לעצמו מישהי צעירה וטרייה. לפני שלושה חודשים הם כבר עלו לחופה.
בואו נגיד את האמת לא מזיז לי. אבל אתמול קיבלתי ממנה הודעה שבאמת הוציאה אותי מאיזון. היא כתבה שכדאי שנעזוב את עדן בשקט ונספיק לבקש ממנו כסף, כי ממילא מעכשיו לא נקבל שקל.
נועם שלי בן חמש. אחרי החתונה הייתי בחופשת לידה, אז עדן כיסה את כל ההוצאות. היום אני עובדת חצי משרה.
ישר אחרי הסכם הגירושין, החלטנו למכור את הדירה המשפחתית שלנו שלושה חדרים ברמת השרון ולקנות שתיים: לו ולי עם נועם.
עדן משלם מזונות לא רעים בכלל. למרות זאת, חשוב לי לעמוד בזכות עצמי, אז כל הזמן מתרוצצת בין ראיונות עבודה ומקווה למצוא משרה מלאה. כל שקל שהוא מעביר, הולך ישירות לנועם שלי גן, חוגים, צעצועים, אוכל. קצת מהכסף הולך לחשמל ומים, כי בכל זאת לא חיים באוהל במדבר.
חוג הג’ודו שנועם נדלק עליו, גם דורש תוספת ישראלים הרי לא נחים רגע.
בקיץ האחרון עדן שלח יותר כסף בתנאי שאוציא את נועם לחופשה. עלינו צפונה להר. נועם התלהב כאילו הגיע ראשון למדינת היהודים.
האמת? משמח אותי שעדן, למרות הגירושים, לא שוכח את הילד שלו. אפילו כשאני עמוסה, הוא לוקח את נועם ליום כיף בקניון או לסרט. רק לבית החדש של עדן נועם בחיים לא נכנס.
תכלס? ידעתי שזו האישה החדשה שלו שמונעת. לא התערבתי, עד שהגיעה ההודעה ממנה.
לא מזמן אפילו התקשרה בעצמה. טענה שאין לי לב, כי עדן מוציא עלינו את רוב המשכורת שלו. לא השתתקתי. מייד אמרתי לעדן את כל מה שהתרחש. הוא התעצבן כהוגן. הבנתי שהוא הסביר לה שזו לא הבעיה שלה, ושלא תתערב לו בכיס או בטלפון.
אני עוד חוששת שהיא תצליח לשכנע את עדן להקטין את התמיכה בנועם, ואז איאלץ להגיד לילד שלי “לא” על עוד משהו קטן ומשמח.
אני באמת מקווה שעדן השאיר אצלו בלב את האור, הכנות והטוב שבגללם בכלל התאהבתי בו פעם.




