אף על פי שנועה הייתה כלה ואישה למופת, היא לא רק הרסה את נישואיה, אלא גם איבדה את עצמה בדרך.
נועה הייתה יתומה וגדלה בפנימייה בדרום תל אביב. היא נישאה לבעלה, אמיר, בגיל שמונה עשרה בלבד. היא לא ידעה במה כרוכה חיי משפחה, לא הכירה חברות נשואות, ובוודאי שלא ידעה איך להיות רעיה. אחרי החתונה, כשהגיעה לדירתו של אמיר בפתח תקווה, ניסתה בכל הכוח ללמוד איך אמורה להיראות רעיה טובה. המקור העיקרי שלה היה דווקא חמותה, ציפי.
נועה שמעה שוב ושוב את הגרסאות על נבזותן של חמיות, אבל בתור מי שחסרה אמא, קיוותה שציפי תהפוך לאם השנייה לה, ותדאג לה באמת. ולמען האמת, היא לא טעתה לגמרי ציפי לא רצתה לה רע, רק ש… ככה זה הסתבך. ציפי קיבלה בהתלהבות את תפקיד המחנכת, והחלה ללמד אותה איך מתנהלת משפחה בישראל. אחד המשפטים הבלתי נשכחים שלה היה: “אם הבעל בוגד, אשמה רק האישה”.
למה כך? נועה תמיד חשבה שמי שבוגד הוא האחראי היחיד למשבר. אך המציאות נראתה הפוכה: לפי חמותה, אם הבעל מחפש בחוץ, כנראה שאשתו הזניחה את עצמה, הפסיקה למשוך אותו כאישה. ציפי אפילו המליצה לה לשמור על מותן דקיקה גם בגיל מבוגר. נועה רשמה במחברת “לא להשמין”, ומיד נרשמה לחדר כושר בשכונה.
אף על פי שנועה הייתה רזה ואלגנטית, פחדה מהשמנה, והחלה דיאטה קפדנית. רגע אחרי שנוכחה לעמוד בציפיות של ציפי, זו הטילה עליה משימה חדשה: “בישראל של היום כולם עובדים, גם הנשים”.
נועה לא רצתה לערער, כי גם היא רצתה לעבוד. היא הסכימה לעבוד בכל עבודה אפשרית. כששאלה את חמותה איך מתנהלים בתקופת חופשת לידה, קיבלה מענה קר: “הבעיות בחופשת לידה הן שלך בלבד, תסתדרי!”.
היא לא טרחה לרשום את זה הפעם, אבל כעבור כמה שנים, בזמן חופשת הלידה עם בתם השנייה, התחילה לעבוד חצי משרה כבייביסיטר בשכונה. נועה הייתה מרוצה אך אמיר וציפי כל הזמן טענו שהיא מרוויחה מעט מדי שקלים.
היא חשבה לעצמה שזה לא נורא, אולי תוציא את הכסף על ספר ועצמה, ואז הגיעה פנינה נוספת: “בחופשת לידה אין מה להשקיע במראה תחסכי, ותחכי לחזור לעבוד לפני שתלכי למספרה או תתאפרי!”
נועה נתנה את כל משכורתה לבעלה. ברור שלאורך כל שנות הנישואים ריחף מעליה המשפט של ציפי: “אישה טובה עושה הכול לבד!”
וכך באמת היה. נועה ניהלה את כל הבית בעצמה. היא הייתה קרובה לקריסה מרוב עייפות, אבל המשיכה לדאוג לכולם. עילפון הפך אצלה לשגרה. פעמים רבות, כאשר הילד האחרון היה נרדם בשעה תשע בערב, היא הלכה לנקות ולבשל ליום שלמחרת, כשאמיר כבר אחרי התנומה העשירית שלו כי הוא עובד ומפרנס, והוא ‘עייף’.
היה זה כמעט בלתי נמנע שנועה תגיע לבי”ח איכילוב. מעולם לא הקשיבה לגוף שלה, התעלמה מהכאבים, עד שהתברר שהיא חולה קשה. נועה אושפזה לשבועיים, ובמהלך התקופה הזו אמיר וציפי אפילו לא טרחו לבקר אותה. מזל שנשאר לה הטלפון הנייד שהביאה פנינה, חברתה הטובה היחידה שהגיעה עם כל מה שהייתה צריכה.
כששוחררה מבית החולים, כבר לא נותרה בה תקווה. היא יצאה משם עם החלטה נחושה להתגרש מאמיר.
