למה להביא את האוכל שלך?
אחות וגיסי, יחד עם המשפחות שלהם, חגגו איתנו כל חג חנוכה כבר חמש שנים ברצף. אני הייתי זה שבישל הכל, ערכתי את השולחן, דאגתי לכל פרט, וגם ניקיתי אחר כך. הם רק באים ליהנות מהחג. אבל בשנה שעברה, נמאס לי. זה נהיה לי כבד – פיזית, נפשית וגם בכיס.
אז, בשנה האחרונה, ניסיתי לחלק את האחריות בין כולם.
לא מזמן, חמותי ניגשה אליי ואמרה שהם כבר לא צעירים, שהזמן לא פשוט, והיא רוצה שחג החנוכה הקרוב ייערך שוב אצלי בבית.
התקשרתי לאחי ולאחות אשתי, הסברתי שאמא שלי רוצה שנחגוג כולנו ביחד. בהתחלה שמחו, אמרו שנכון להקשיב לאמא ושהם בעד.
ואז פירטתי שצריך להתחלק בכל הסדרי הארוחה, ושכל אחד יביא משהו, בדיוק מה הוא יביא.
אני מוכן להכין את התבשילים העיקריים, שני מאכלים חמים, ולאפות עוגה.
הם צריכים להכין שתי סלטים, להביא דגים, בשר, גבינות, פירות וגם לשתף בעניין השתיה – כל משפחה תביא משקה.
ברגע שמניתי את הכל, ההתלהבות שלהם נעלמה. התחילו להגיד שאין להם זמן לבשל, שהם עובדים, שצריכים קודם לקנות, ואחר כך גם לבשל. מעבר לכך, הם לא מבינים למה עליהם להביא אוכל העדיפו לחגוג אצלם בבית.
אז שאלתי אותם ומה עם אמא שלי?
התגובה שלהם הפתיעה אותי: “נאחל לה חג שמח בטלפון, וזהו.”
בקיצור, הם לא מוכנים להתחלק בעבודה או בהוצאות. את חמותי עוד לא עדכנתי. אני ממש לא יודע איך לנסח לה את זה היא בטוח תתאכזב מאוד.
מה עליי לעשות במצב כזה? אולי אני פשוט צריך לקחת שוב הכל על עצמי גם השנה?







