למה כבר אין לי שום רצון להזמין אורחים הביתה? אחרי כמה שבועות של מחשבות, החלטתי לא להזמין אף מבקר. ולא, זה לא בגלל שהשקל ברמתו, שאני לא רוצה להוציא כסף עליהם. הבית שלי ברמת גן עם חצר קטנה, יש לי את כל הציוד, ויש לי מה להגיש על השולחן.
הסיבה היא פשוטה: מכינים לאורחים שעות ארוכות במטבח, ואז נגרמת הצטברות של ניקיון שלא נגמר. אני יודעת לבשל, ואף מתגאה בזה, אבל אינני מרגישה שהיום חצי שלי מתבזבז על חותמת של סירים וצלחות. כשזה הילדים שלי או יואב, בני הזוג, אפשר לחשוב על תכנון מיוחד, אבל כשמדובר באורחים, אני לא רוצה לשרוף את האנרגיה רק כדי לשמח את כולם. כל פעם שחברים ובני משפחה מגיעים, אני נאלצת לשכב בחצי היום במטבח, בעוד שסביבי כולם מתרווחים, צוחקים, והאורחים אף פעם לא מציעים עזרה הם כאן רק כדי לנוח.
אחרי שהאורחים עוזבים, נשאר לי עוד כמה שעות לנקות אחרי שהשאירו את הבית במצב של תערובת. אני מנקה בזמן שהאורחים עדיין שם. זה לא כאילו הם משאירים קוביות של פצפוצי סוכר על הרצפה, הבית לא מתהפך למזבלה. אבל יש חוסר סדר: רהיטים נדחפים, דברים צריכים לחזור למקומם. כשהדוד והדודה מגיעים עם הילדים, הצעצועים מתפזרים בכל פינה, מצעים צריכים שינוי, יש כתמים על מפות השולחן והוילונות. פעם אחת ילד גרר אגרטל מהחלון, והיינו צריכים לא רק לאסוף אדמה ולרחוץ את הרצפה, אלא לשתול מחדש את הצמח. הם גם פוגעים במנעולים ובידיות הדלתות.
הילדים האלה אף אחד לא יכול לשמור על כולם, ולא אפשר להעניש ילדים של אחרים. ההורים שלהם עסוקים במפגשים עם מכרים או קרובי משפחה. כך שעליי לא רק לבשל, אלא גם לשטוף כל חדר אחרי שהם עוברים.
אורחים תמיד מתעניינים בחיי המשפחה שלנו. כשאת יודעת שמישהו יגיע, את אף פעם לא מכבסה את הבגדים (ולא מדברת על תחתונים), מנסה להסתיר דברים בארונות. אבל הם תמיד שואלים לפתוח את הארון, לראות מה יש בפנים. והקבוצות שמחליטות לחקור את המטבח עד תום, זה מרגיש כמו חדירה לפרטיות. הבית שלנו קטן, מלא רהיטים, אגרטלים ופרחים תלויים, והאורחים תופסים ענף אחד, שואבים אותו לקחת איתם.
חשבתי שאולי אשמת לעצמי, שאולי אני מי שמקלקל את קבלת האורחים. אחרי שהזמן עבר והאורחים הרבו, הבנתי שאין לי כוח להמשיך לבזבז אנרגיה על בישול וניקיון אחרי כולם. עדיף לי לשבת לקפה במרכז תל אביב, לטייל בפארק, ולחזור הביתה למקום נקי ומסודר. כך אני שומרת על השלווה והכוחות שלי, ולא על הסדר של מטבח אחרי קהל.
