למה את לא נותנת לנו דירה, אני כבר עוד מעט יולדת, ואת בכל מקרה גרה לבד.

חצי מילדותי עברתי יחד עם אחותי התאומה בבתי ילדים שונים, ורק כשדודתיאחותה של אמא שליהגיעה לגיל שמונה עשרה, היא אספה אותנו אליה. היא, ובהמשך גם בעלה, הפכו להורים האמיתיים שלנו. אני מאוד אוהבת אותם ומלאה להם תודה על כל מה שעשו בשבילנו.
כשמלאו לנו שמונה עשרה, הם הביאו אותנו לדירה בת שלושה חדרים במרכז תל אביב, דירה שבעבר הייתה שייכת להורינו. במשך השנים הם השכירו אותה, וכעת הציעו לנו למכור אותה ולחלק את הכסף, כדי שכל אחת מאיתנו תוכל לרכוש לעצמה דירה. אהבנו את הרעיוןהדירה הייתה במצב מצוין, וקיבלנו בעבורה סכום יפה. היה לי מספיק כדי לקנות דירת שני חדרים נעימה, כמובן עם משכנתה, שהצלחתי לפרוע בתוך שנה. אחר כך התחלתי לעשות שיפוצים ולקנות ריהוט.
ההורים היו מרוצים שהסתדרתי, אך דאגו לאחותי; כל הזמן ניסו להסביר לה איך נכון לחיות. היא לא מיהרה לרכוש דירהבזבזה הרבה מהכסף על מכשירי חשמל יוקרתיים, מסעדות, ואפילו טיולים לחו”ל.
בסוף, הדודה כבר לא יכלה לשאת זאת, ואיימה עליה שאם לא תקנה דירה לפני שהכסף ייגמר, היא תצטרך לעזוב את הבית. כשהכסף כמעט אזל, לא יכלה לקנות דירה במרכז העיר, ולכן התחילה לשכור דירה.
באותה תקופה כבר היה לה חבר, והם עברו לגור יחד, מתנהלים בחסכנות, ואני שמחתי סוף סוף לראות את אחותי לוקחת אחריות. אני, מצדי, קיבלתי קידום בעבודה, עזרתי להורים, נסעתי לחופשה, והכרתי בחור נחמד, שאיתו תכננתי לעבור לגור יחד.
כמה זמן לאחר שהתחלתי את מערכת היחסים הגיעו כולם אלי לדירה, ואז אחותי בישרה לי את החדשות הטובותשהיא בהריון. אחר כך התחיל מונולוג ארוך על כמה קשה לשכור דירה היום, כששכר הדירה בתל אביב גבוה יותר ממשכורתם…
לא ממש הבנתי למה היא מתכוונת, עד שפנתה אלי ואמרה:
“תני לי את הדירה שלך, אני עוד מעט יולדת, ואת ממילא גרה לבדאז מה אכפת לך לעבור לדודה, יהיה לה אפילו חדר פנוי?”
עניתי לה “לא”, והיא פרצה בבכי, לקחה את בעלה ויצאה מהדירה.
אחר כך התקשרה אלי שוב ושוב, לבדוק אם שיניתי את דעתי, אבל אני החלטתי להחזיק בעמדתי. עבדתי קשה כדי לשפץ את הדירה הזו, כל פריט קניתי בעצמי, ואחרי כל זה לוותר?
זו אשמתה שהיא לא חשבה קדימה על העתיד שלה.