לבגוד באדם כשאתם חולקים קורת גג אחת זה שיגעון מוחלט: אתם חולקים מיטה, הכיור באותה אמבטיה, שולחן ארוחת ערב – ובכל זאת אתה מוצא זמן להחליק להודעות או חיבוקים של אחרים, ואז חוזר לאותם סדינים שעדיין נושמים את הריח של מי שסומך עליך יותר מכולם. זו לא סתם בגידה – זה זלזול מחושב. אתה פוגש אותה בעיניים כל בוקר, מנשק ללילה טוב, מהנהן כשהיא מספרת דאגות, ומסתיר סוד שעלול למוטט לה את תחושת הביטחון. זו אכזריות מסוג מיוחד. היא מאמינה שהבית שבניתם זה מקום בטוח – ואתה הופך אותו לבמת השקר הכי קשה שתדע. בגידה זה סכין בלב, אבל לעשות את זה כשאתה אוכל את האוכל שלה, צופה איתה בסדרות שהיא אוהבת, ומשאיר נעליים ליד הדלת שהיא נועלת כל ערב – זו כבר קהות רגשית ברמה אחרת. אתה לא “נופל בפיתוי” – אתה בוחר כל יום לבגוד במי שחולקת איתך חיים. ההתעמלות המנטלית כדי להסתיר – הטלפון הפוך, מקלחות פתאומיות, יציאות לא מוסברות, גלילה לילית בשירותים – שקר אחרי שקר, והכול מתיש. ובכל זאת אתה מצפה שתקבל אותך בחום. זו אשליה. הנזק עמוק: כל שיחה על הספה, כל בדיחה פנימית, כל בוקר שקט – כל זה נכתב לה מחדש כשהיא מגלה את האמת. היא תתחיל לפקפק בעצמה, תחזור בראש אל כל הרמזים, ותשאל איך לא הבינה. זה הצלקת האמיתית של בגידה. אם אתה לא מאושר – תהיה כנה. מתפתה? תתרחק. אל תגנוב לה את השלווה כשאתה ישן לצידה. אהבה אמורה להיות מקלט – לא רולטה רוסית. אם אתה מסוגל לבגוד במי שמאפשרת לך לנשום לידה כל לילה בלי טיפת אשמה – זו לא אהבה, זה להשתמש בקרבה כדי לפנק את האגו שלך. תזכור: אמון זה לא משאב מתחדש. ברגע ששורפים אותו בין הקירות שכביכול שומרים על שני הלבבות – אי אפשר לחזור לבית ההוא. נשארות רק חורבות במקום שבו פעם היה שותפות אמת.

Life Lessons

לבגוד באדם בזמן שאתם חולקים את אותו גג, זו טירוף מוחלט.
אתם ישנים באותה מיטה… חולקים כיור באותה אמבטיה… אוכלים יחד סביב שולחן הערב… ובכל זאת, את מוצאת זמן להסתתר בשיחות עם אחרים או לחפש חיבוק זר, ואז חוזרת למצעים שעדיין שומרים את הריח של מי שסומך עלייך יותר מכול. זו לא רק בגידה זה חוסר כבוד מחושב וקר.
את פוגשת אותו עין בעין בכל בוקר, מנשקת אותו לילה טוב, מהנהנת כשהוא משתף אותך במה שמדאיג אותו ובמקביל, מחביאה סוד שעלול להפיל את כל הביטחון שהוא חש בבית הזה. זו אכזריות מסוג נדיר. הוא מאמין שהבית שיצרתם יחד הוא מקלט ואת הופכת אותו לבמה של השקר הכי גדול שיכיר.
בגידה היא סכין עם להבה בלב… אבל כשאת עושה זאת תוך כדי שאת אוכלת את האוכל שבישל, צופה בסדרות שהוא המליץ, מניחה את הנעליים ליד הדלת שהוא נועל כל ערב זה קומה אחרת של קור וניתוק.
זאת לא “מעידה” ברגע חולשה. זו בחירה יומיומית לפגוע, ביודעין, באדם שבחר לחלוק איתך חיים.
והתרגילים המנטליים שאת עושה כדי להסתיר להפוך כל הזמן את הטלפון, מקלחות פתאומיות, יציאות ללא הסבר, גלילה בטלפון בשעות הקטנות באמבטיה השקרים לא נגמרים ומעייפים עד העצם.
ועדיין את מצפה שיקבל אותך בחום. איזו אשליה זו.
הנזק עמוק.
כל שיחה בסלון, כל בדיחה פרטית, כל בוקר של שבת בשקט מתעוותים בזיכרון שלו ברגע שהאמת נחשפת. יתחיל לפקפק בתחושות שלו, לשחזר אינסוף רגעים קטנים, לשאול איפה פספס את הסימנים. הספק העצמי הזה הוא הצלקת העמוקה ביותר שהבגידה משאירה.
אם רע לך תגידי את האמת.
אם את מתפתה קחי צעד אחורה.
אל תקחי את השלווה שלו בזמן שאת ישנה לצידו.
אהבה אמורה להרגיש כמו בית, לא כמו רולטה רוסית.
אם את מסוגלת לבגוד באדם שמקבל אותך בלילות במרחב שלו בלי להרגיש שמץ של אשמה זו לא אהבה, זו רק שימוש בקרבה לצורך הנוחיות של האגו שלך.
זכרי זאת: אמון הוא לא משאב מתחדש.
ברגע ששורפים אותו בין ארבעת הקירות, שנועדו להגן על שני לבבות אין דרך לשוב אל אותו הבית.
נשארים רק שברים, במקום בו פעם חיה שותפות אמיתית.
החיים מלמדים שיחסים אמיתיים נשענים על יושר, הדדיות ואמון. אם הם מתפוררים, עלינו לתקן קודם בתוכנו, ורק אז לחפש שוב אהבה.

Rate article
Add a comment

seventeen − 8 =