מה, לא מוצא חן בעיניכם שאני רוצה לבנות לי משפחה משלי? ברחתי, בניתי לעצמי חיים, והנה חזרתם והכול שוב מהתחלה
אמרה ענת, לבה ספק כאב ספק כעס.
אל תכעסי כל כך, ענת! אני מבין בעיר זה אחרת, אבל אין לך מה לדאוג, אני אעזור לך ניסה יואב להרגיע אותה ועטף אותה במילים טובות. באמת, הכול בסדר. רק תהיי לידי.
גם כעת, ברגעים ההם, ענת התקשתה להתמודד עם הרגשות.
איך קרה שהתאהבה בו, דווקא בבחור מהקיבוץ? ועוד כל כך חזק, עד שתקשה היה לה לישון!
ענת כבר הייתה בת עשרים ושמונה, עם קריירה מצליחה בתל אביב. יואב, בן שלושים, מגיע ממשפחה גדולה, ויש לו בית קטן בקיבוץ לא הרחק מהעיר הגדולה.
הם נפגשו בכלל במקרה בלונה פארק בתל אביב יואב בדיוק ליווה את אמו לסידורים בעיר, וענת, שחברותיה שכנעו אותה לצאת מהבית, נקלעה אליו בדרך.
הם החליפו מספרים, התחילו לשוחח ולהיפגש בקפה, ויואב תמיד השתדל להרשים אותה נסע אליה במיוחד, היה קשוב, עדין, וגילה הבנה אמיתית.
בניגוד לכל הבחורים שהכירה קודם, הוא היה כנה, פתוח וטוב לב.
עד שיום אחד, יואב הציע לה נישואים, וענת הופתעה כמה מהר היא נענתה.
נו, בתי, למה שלא תנסי? יואב בחור ישר, חרוץ וטוב לב, אמרה לה אמה כששמעה. אם לא תסתדרי, תחזרי לתל אביב, הבית תמיד פתוח עבורך.
לענת לא היה הרבה מה להפסיד. עבודתה אפשרה לה לעבוד מהבית כשנתיים לפני, התקבל הפורמט החדש במשרדה. היא כבר לא הייתה נערה, והאוויר בקיבוץ הרי נקי ושלו יותר מהעיר. רק
יואב, ובאיזה סטטוס אני בעצם מגיעה? הסתקרנה ענת.
כארוסה, כמובן. בעוד שנה נעשה חתונה וניסע יחד לחודש בירושלים, מצפה להשלים לסיכום בשקט. אני אחסוך בינתיים, לא נטריד את הראש בכסף. התבלבל יואב טיפה.
הכול נשמע נכון כל כך, אך בלבה של ענת היה איזה ספק קטן. בסוף זרקה הכול והחליטה לנסות!
היא לקחה שבוע חופשה, סגרה את דירתה הקטנה ביד אליהו שעבדה עבורה שנים ארוכות כל כך, מילאה מזוודה, התניעה את רכבה, ונסעה אל יואב שחיכה לה בקיבוץ.
הלילה הראשון עבר עליה בנעימים.
היה קיץ חם, יחד השקיעו בגינת הירק הקטנה, הכינו ארוחת ערב צנועה, והרגישה שהדברים מסתדרים כשפועלים יחד.
יקירתי, ההורים שלי באים לכאן! בישר לה יואב ביום שישי, כשהקדים מהעבודה.
למה? נבהלה ענת.
רוצים להכיר אותך ולעזור קצת. גם אחי ובת זוגו באים. היה מתוח קמעה.
לכמה זמן? לחשה ענת.
מקווה שלא להרבה! אל תדאגי, נעמוד בזה, חייך אליה יואב.
זה לא עשה את העניינים קלים יותר לענת. ליבה פעם חזק, אבל השיבה לעצמה: עוד לא התחתנו, הם לא יאכלו אותי
סיימה לערוך את השולחן, ושמעה את המנוע ברקע מתקרב לבית.
הנה הם! קרא יואב וניגש אליה.
והנה, נכנסו הוריו: אישה גדולה ונמרצת, יפה בחצאית בצבעים תוססים, שיער קצר ועיניים עירניות במיוחד, ושם עם משקפיים שצחקק כשראה את אשתו אוספת את יואב לחיבוק אוהב.
האח, בחור גבוה וחייכן, הציג את זוגתו, אפרת אשה צעירה, יפהפייה, שבלטה בין כל היושבים בגוונים בהירים, והביטה בענת בעמקנות מבעד לשפתיים הדוקות.
תעזרי, נו! קראה לה אפרת בעברית קולנית, כשהם פרקו את המזוודות מהרכב.
ענת הזמינה את כולם לשולחן, בתקווה שכל המתחים יימסו בארוחה טובה, מה גם שבישלה היטב.
כל הכבוד, השקעתם אמרה רותי, אמו של יואב, בעודה מחייכת.
אביו, עמוס, מהנהן בשביעות.
אבל אפרת רק דקרה בעוקצנות את העוף בצלחת: מה זה? מי מבשל ככה עוף? נו, שיהיה מלא רעיונות חדשים.
למה ככה, זה טעים! ענה לה נמרוד, אחיו של יואב.
מבחינתך העיקר שהבטן תתמלא, בלי טעם בכלל! השיבה אפרת והניחה את המזלג ברעש.
יואב נדרך והגן על ענת.
אפרת, שתהיי בבקשה מנומסת! ענת טרחה ועבדה.
איזה שם זה בכלל? ענת נשמע כמו ענת הפרה של השכנים! עקצה אפרת, וענת גיחכה לעצמה.
מה קרה? לחש יואב לענת.
אצל חברה שלי, אגב, קוראים לאוגר אפרת ענת השיבה בפשטות.
כולם שמעו את זה.
רותי, חמתה, הביטה בה בפנים לא מרוצות, ואילו אפרת נזעקה. מי את חושבת שאת? איך העזת? זעמה עליה.
חשבתי שככה מדברים אצלכם, ענת אמרה בעליצות.
נמרוד בחן את ענת כאילו גילה מקום חדש בלב.
אני אשתו החוקית של נמרוד! ואת במקרה הטובה שלך! צעקה אפרת.
רותי גיחכה.
לפחות אני מתנהגת בנימוס בבתים של אחרים ענת לא נשארה חייבת.
אני לא הוזמנתי על ידך עיקמה השפתיים אפרת.
וגם לא על ידי הוסיף יואב, שכעסו הלך וגאה. לכמה זמן התכוונתם להישאר?
דממה נפלה מסביב. כולם הביטו ביואב.
עד שנלמד את ענת מהו חיי קיבוץ ענתה רותי.
אמא, תודה, את עזרת מספיק. נסתדר הלאה, יואב סיכם בתקיפות.
מעניין כמה זמן אתה תחזיק, אפרת לא ויתרה.
עצלנית יש במשפחה רק אחת, וזה לא ענת ענה לה יואב והזמין את ענת לעזור לו לפנות את השולחן.
ענת חשבה בליבה עד כמה חשוב לחוש שיש מי שעומד לצידך. ואם תהיה בעיה תמיד תוכל לחזור לבית בתל אביב.
בבוקר המחרת, שבת, נשמעה דפיקה קשה על הדלת.
למה אנחנו ישנים עד עשר? בקיבוץ לא ישנים ככה! רותי פרצה פנימה. וגם את ארוחת הבוקר צריך להכין!
ענת חיפשה את עיניה בטלפון שמונה בבוקר בסך הכל.
רותי, יש כל מה שצריך במקרר. אמרה ענת מתחת לשמיכה. מותר לי להתלבש?
אה, איזו גבירה! תסתכלי עליה! מה שבמקרר צריך להכין! רותי יצאה בחבט דלת.
ענת התלבשה, ירדה למטבח, שם יואב כבר הכין ארוחת בוקר.
בוקר טוב, יקירתי חייך.
אם לא העירו אותה, הייתה ישנה עד הצהריים בלבלה רותי.
ענת נשכה שפתיים.
אמא, למה נכנסת לנו לחדר? יואב לא הבין.
אצלנו במשפחה יש גם עצלה וגם אנוכית! לעגה אפרת.
לא שאלנו אותך! ענת חזרה מיד.
זהו חיי קיבוץ, קמים מוקדם. חכה, כשתהיה לכם פרה, צריך לחלוב בשש בבוקר! לגלגה אפרת.
פרה לא נקנה ענה יואב.
חבל, חלב, גבינה… אה, בטח ענת לא תדע לחלוב צחקה אפרת.
וגם את לא יודעת, ומה קרה? גיחך יואב.
מאז שענת פה אתה עצבני, העירה רותי.
יואב, אני חוזרת לעיר. תעדכן כשתחליט קמה ענת לבסוף.
מה? מאז שהיא פה, אתה לא איתנו! רותי התפרצה.
די! יואב הרים את קולו. השקט חזר.
לא מוצא חן בעיניכם שאני בונה לי חיים? עזבתי, ניסיתי, ואתן משכתן חזרה!
יואב, היא רק רוצה כספך רותי הלמה בו. רק כסף מעניין אותה!
אמא, ענת עובדת ומרוויחה, ואני חוסך לחתונה עצר יואב בעדה.
רוצים בטובתכם? חיזרו הביתה, ואל תבואו בלי הזמנה אמר.
בינתיים, רותי, אפרת ואחיות נוספות התארגנו לעזוב, עמוס, האב, חייך.
אנחנו אתך, יואב! חיבק.
נמרוד הניף יד.
תשמור על האושר שלך, אמר.
הם נסעו. ענת הרגישה מוזר בו בזמן שגם הבינה כמה יואב רציני.
שוב הרגישו טוב יחד. ענת המשיכה לתמוך בו ידעה שקל זה לא.
בינתיים אצל רותי ואפרת כבר היה מעניין.
אמא, אפרת, קנינו לכן פרה! קרא נמרוד.
מה פתאום? רותי נבהלה.
אפרת, את חיה קיבוץ תקומי בשש, תחלבי נמרוד היה נחוש.
או, ה’ ישמור! אפרת נבהלה.
הרי ככה לימדתן את ענת לפעמים צריך ללמוד על בשרכן, העיר עמוס.
ובשבע ארוחת בוקר חמה! צחק.
וכך החלה ההתחנכות של הבנות!
הרבה צחוק היה שם
כל מה שאמרו לענת – הוחזר להן.
רותי הבינה שאולי הגזימה, וגם שהצעירות החדשות לא בדיוק מצליחות אין להן ההשכלה המתאימה, והקיבוץ לא כמו פעם
רותי לבסוף התפייסה עם יואב, אך לא העזה לבוא לבקר את ענת מה תופתע הפעם?
ויואב, לבסוף, כרע ברך והציע לענת נישואים.
בחתונה רקדו כולם!
לא שהיא ואפרת הפכו לחברות, אבל סיימו לרכל.
וענת? ענת הפכה לאשה המאושרת ביותר באותו קיבוץ קטן, ולמדו לתמוך זה בזו ולא פחדו עוד ממבקרים פתאומייםהיא עמדה עם יואב מתחת לעץ השקמה שבכניסה אל הקיבוץ, השמש שקעה באור כתמתם-זהוב, ולפתע הרגישה שלמרות כל הסערות היא מצאה בית. יואב החזיק בידה ואמר בשקט:
ראית? הכול מסתדר בסוף, כשלא מוותרים על מה שבאמת חשוב.
ענת חייכה אליו חיוך מלא לב, והבינה שהאהבה שלהם חזקה מכל הבדלי המקום והרקע. היא ידעה שהוא, כמו העץ העתיק והחסון הזה, יוכל להעניק לה שורשים חדשים וענפים לצמוח בהם.
כשהסתובבו יחד אל הדרך לביתם, שמעו מרחוק את צחוקי הילדים בקיבוץ והצלילים הרחוקים של אורגן מהחדר-אוכל. ענת הרגישה לראשונה בחייה שהיא לא צריכה לבחור בין מי שהייתה בעיר לזו שהיא יכולה להיות כאן היא יכולה להיות פשוט היא, בלי התנצלות, בלי מסכות.
יד ביד, פסעו אל העתיד מלאי חלומות, בטוחים זה בזו וענת לחשה בשקט:
בסופו של דבר, הבית נבנה לא מאבנים אלא מהלב והאהבה שבתוכו.
הקיבוץ, העיר, הכול נראה קטן מנגד למה שמצאו יחד. ועכשיו, כשהלב שייך לשניים גם העננים התקבלו כהזמנה לשמש חדשה.
