לא יפה

נעמה התמקמה בנוחות על הספה בקפה קטן ברחוב דיזנגוף בתל אביב, ממתינה להזמנתה. כמעט כל בוקר היא נכנסה לכאן בשביל קפוצינו טרי ואקלר, להרים לעצמה את המצב רוח לפני עוד יום עבודה עמוס.
מהחלון נשקפו שמיים אפורים וגשם דק טפטף ברחוב. נעמה לגמה בשקט מהקפה החם. בשולחן ממול ישבו שתי בחורותכנראה חברות טובות.
תקשיבי, השבוע נתקלתי בזאת שהיא עכשיו עם האקס שלי. באמת, אין לה טיפת חן! מה הוא מצא בה?”
אולי היא עושה חמין מעולה? או משהו אחר מוצלח?” צחקה השנייה.
עזבי, תראי בתמונות בפייסבוקמהפרצוף לא יצאה.״
השתיים צחקקו ונעמה נעצרה, עיניה קפאו ברגע. פתאום קפצו בזיכרונה המילים ששמעה את אמא שלה אומרת לאביה כשהייתה בת שבע: הקטנטונת שלנו לא מהיפות. אז שתמצא דרך לבלוט, שתעשה דברים טובים…”
מאז, נעמה הבוגרת השקיעה במראה שלה, ניסתה להיראות הכי טוב שאפשר. ובכל זאת משהו מבפנים תמיד אמר לה, שהיא לא מספיק יפה. אמא עוד נהגה לומר: הרימי ראש, מתוקה. לא נפלת מהשמיים עם יופי, תיקחי את החיים עם חכמה. תלמדי, תעבדי קשה, שלא תישארי לבד…”
כשהייתה ילדה, הסתירה את הגוף הלא מחמיא ותספורת קצוצה. בתיכון למדה להתלבש בסטייל, להתאפר נכון, אפילו בן זוג היה לה. אבל גם הוא לא התאפק והעיר מדי פעם בבדיחות על טוסיק שטוח או רגליים ענקיות.
נעמה כבר הסכימה עם עצמהלא משנה כמה תשקיע, כנראה שגם בחורה נבונה לא תמיד תזכה לאהבה. היא השלימה והמשיכה בשגרה.
את הקפה סיימה בנחישות, ורצה למשרד. בהפסקת הצהריים קפצה לדירת חברתה נועה להאכיל את החתול ולהשקות את העציצים. נועה נסעה לשבועיים ליוון, והבעל שלה מגיע רק מאוחר בלילה. אם יצא ותיתקלי בו, הוא אפילו לא יסתכל עלייך, אמרה נועה בביטחון לפני שעלתה על המטוס.
נעמה נכנסה לדירה, שפכה אוכל לפרדי החתול שהסתובב בין רגליה, ואז פתחה את התריסים להשקות את הצמחים. מהדירה הסמוכה התנגנה מוזיקה מוכרת, והיא התחילה לזמזם: ואולי אחר לגמרי, תזרח לי השמש….
בתוך הדירה, בין העציצים והאור, הרגישה פתאום קלילה. המוזיקה הציפה אותה בשמחהשכחה מהכול, התחילה לרקוד קלות. רגועה, חייכה לעצמה ולרגע נהנתה ממי שהיא.
ואז נשמעו קולות מהכניסה.
נעמה סובבה ראש והבחינה בשני גברים. יוסי! בן זוגה של נועה. לא לבד
היי נעמה, זה עדיקפצנו לקחת מסמך ששכחתי. את רוקדת ממש יפה, לא יכולנו להוריד ממך את העיניים. סליחה שהפרענו.
אה אני נועה ביקשה ממני לדאוג לחתול
נעמה רצה אל הדלת, לא הבחינה בפרדי, ולא הספיקה לשים לב לפני שמעדה ונפלה. הכל החשיך.
ברגע הבא התעוררה בחדר בבית החולים.
היי, אני הדר, השותפה שלך לחדר,” חייכה אליה הבחורה שמולה. קצת סחרחורת ונפילה, אבל הרופא אמר שזה יעבור. בינתיים באו לראות אותך שליח וגם גבר עם פרחים.
נעמה הנהנה לאט, אספה כוחות, התרוממה ופסעה לשקית שהונחה ליד החלון. היו שם פירות, מיץ וגם אקלראיך שנועה יודעת לפנק.
כשפנתה אל זר הפרחים הבחינה בפתק:
נעמה היקרה, החלמה מהירה! לבחורה יפה כמוך לא מגיע לשכב בבית חולים. מחכה לראותך איתי בתערוכת הפרחים. לא מקבל תשובה שלילית. עדי.
נעמה הצמידה את פניה אל החרציות הלבנות, עיניה נמלאו בדמעות אושר וחיבקה את הדר בהתרגשות
היופי לא חייב להיות צעקני ובולט. לכל אישה היופי שלהולפעמים הוא הכי חזק, כשהוא יוצא מבפנים.