הכרתי בחור ביום ההולדת של אחת החברות שלי. התברר שהוא חבר של החבר שלה. נראה שמצאנו חן אחד בעיני השנייה והוא הזמין אותי לצאת.
כשהגענו להיפגש, הוא אמר שנצטרך לעבור בסופר כדי לקנות מצרכים ושנלך יחד לדירה של חבר שלו. היה קריר בחוץ והוא לא הציע אלטרנטיבה אחרת, כמו בית קפה או קולנוע, אז הסכמתי להצעה.
הוא הציע לקנות פיצה ועוד כמה דברים קטנים. נכנסנו לסופר, לקחנו עגלה, והתחלנו להסתובב. פתאום הוא התחיל להעמיס לעגלה בקבוק קוניאק יוקרתי, חבילת נקניק איכותי, גבינה משובחת, אננס…
קצת הופתעתי, ואני מצדי שמתי קלמנטינות ועוגיות לא היה לי הרבה כסף איתי. הרי באתי לדייט, לא לעשות קניות.
חשבתי לעצמי שהוא פשוט נדיב ובא לעבוד עניינים.
הגענו לקופה, לפנינו כבר חיכו כמה אנשים. ואז, פתאום הוא מתרחק מהעגלה ואומר: “אני תכף חוזר.” לא לגמרי הבנתי מה קורה. כשסוף סוף הגיע תורי, הוצאתי מהעגלה רק את הקלמנטינות והעוגיות שלי, וויתרתי על כל יתר הדברים.
ביציאה אני רואה אותו מחכה לי, לוקח את השקית ושם לב למשהו מוזר במשקל שלה, פותח, מציץ ושואל בפליאה: “איפה כל השאר?”
הראיתי לכיוון החנות. הוא קרא לעברי בכעס, שאני קמצנית, שיכולתי לשלם על הכל, שבזבזתי לו את הזמן…
בסוף אותו ערב, הבנתי משהו חשוב: כשמישהו דואג לעצמו בלבד ומצפה ממך שתשלמי את החשבון, שווה לעצור ולחשוב אם באמת כדאי להמשיך להשקיע בו. לפעמים, הדברים הפשוטים ביותר התחשבות, הערכה, ונדיבות הם אלו שמספרים את הסיפור האמיתי על האדם שמולך.
