האוטובוס הנכון אף פעם לא הגיע. נעה, שכבר איבדה כל תקווה, עזבה את התחנה והחליטה לנסות לתפוס טרמפ בטרם הלילה יבלע הכל. אך אף רכב לא עצר ליד הכביש המתפתל לאורכו של רחוב דיזנגוף.
היא כמעט הוציאה את הטלפון להזמין מונית ספיישל, כשמולה האט רכב יוקרתי, שחור כמו כפפת חתול בליל קיץ תל אביבי. החלון החשמלי ירד לאט, וליד ההגה ישב גבר מרכיב משקפיים עגולים שנראו כתלויים בין שינה להקיץ. נעה לא היססה והסכימה מיד להצעה לנסוע עמו.
היא בחנה אותו היטב ואז לחששה, “אתה כל כך דומה לבעלי הראשון… כמו שתי טיפות מים על מדף הסוכה.”
הנהג חייך, הסיר את משקפיו, ונעה נרתעה לרגעהיה זה באמת הוא. בעלה לשעבר, שאי אפשר לשכוח את עיניו השקטות. “נו, ערב טוב, נעה. מה שלומך?” שב והניח את המשקפיים על אפו.
“מה שלומך?” שאלה נעה, מבולבלת ונישאת בין זכרונות. “למרות שאולי אני לא צריכה לשאול. הכול די ברור. אתה חי חיי פאר. בטח מצאת אשת חיל עשירה מידיי.”
“אני לא בטוח,” ענה עידו בשקט.
“אל תגיד שהתחתנת עם מישהי ענייה?” המשיכה נעה בהתגרות.
“ושוב טעית,” ענה עידו.
“לקחת לך יתומה?”
“נעה, אני לבד. מאז שהתגרשנו לבד.”
“עשור?! עשר שנים ככה?”
“כן.”
“לא ייתכן… בטח גרת עם מישהי, בלי חופה וכתובה.”
“לא.”
“אתה פשוט עושה מה שבא לך?”
“את טועה.”
“אבל למה? מאושר בלי אישה בכלל? זוכר את הלילות שלנו…?”
“שכחתי הכול. ואין לי חשק להיזכר. טוב לי מהרגע שיצאתי מהדלת שלך.”
“מה… עיכבתי אותך מלהיות שמח?”
“אני אגיד את זה שלא תיכעסי, רק כי את מכירה כל קפל בי. זוכרת את המנהגים שלי?”
“תגיד, אני לא אעלב. הכול נהיה כמו מים בים. תגיד, למה לא קנית רכב כזה כשחיינו יחד? ביזבזתי לך הרבה שקלים?”
“להפך. חסכת יותר מידיי. עכשיו אני עוסק במשהו שלא יכולת לסבולמפיק חתונות.”
“עזבת משרה קבועה ועשית כסף על החתונות האלה?”
“אני מפיק חתונות לסלבס, אז גם פרנסה יוצאת מזה.”
“באמת? קשה להאמין…”
“תארי לעצמך.”
“כשהיינו יחד לא הרווחת קרוב למה שאתה מרוויח היום. למה?”
“אל תתחילי… בטח תאמרי שאין לך מושג.”
“נכון.”
“לא נתת לי לגדול לשם. כל פעם שנסעתי לעבודה בחתונה, קינאת. בדקת תמיד את הנייד, בטוחה שאני עם משהי.”
“לא יכולת פשוט להסביר לי שאתה כותב תסריטים לחתונות שלהם?”
“קינאת אפילו לכלה ולחיתולים.”
“אתה לא רואה איך הן מביטות בך. בטח אתה ממציא כל זה רק להרגיז אותי,” אמרה נעה והפנתה את גבה.
“אני לא מאלץ אותך להאמין,” ענה עידו ועצר את המכונית. “את עדיין גרה בקומה השנייה?”
“כן,” ענתה נעה, “אבל תסביר לי דבר אחדלמה אתה בעצמך לבד? הרי עזבת אותי בשביל אישה אחרת!”
עידו שוב הוריד את המשקפיים, הביט בה עמוק. “כשנפרדנו, לא הייתה מישהי, עזבתי אותך וזה, בעצם, הכי טוב שהיה יכול לקרות. אין טעם להישאר עם מי שלא מעריך או מחבק אותך כמו שאתה. זה חלום, לנדוד לבד ולאסוף מתוך עצמך מחדש.”
נעה ירדה מהמכונית בטריקה חזקה, הרחוב רעד.
מהו הדבר הכי חשוב לך בזוגיות?
