עוד בזמן ההריון, הבנתי שאגדה לבד את בתי. כשהאב שלה גילה על כך, התחנן בדמעות שאפסיק את ההריון. נשארתי נחוש בהחלטתי. לשמחתי, ההורים שלי תמכו בי בכנות, עודדו אותי ללדת והבטיחו שידאגו לכל. וכך הם עשו. החבר נעלם לחלוטין, אבל אבא ואמא שלי היו מאושרים שזכו בנכדה. אבא שלי הרוויח יפה וטיפל בכל העניינים הכלכליים במשפחה. אמא שלי הייתה עקרת בית חרוצה, שמרה על הבית מסודר ובישלה לכולנו. בכל פעם שניסיתי להוסיף מהכסף שלי לתקציב המשפחתי, אבא מיד החזיר לי, ואמר,
“למה לשים את הכסף של הילדה פה? עדיף שתשקיעי בו בילדה שלך.” באותו הזמן, אם ניסיתי לעזור לאמא במטבח, היא אמרה לי: “אל תטרחי, תשבי עם הבת שלך, אני אטפל בבישול.” עם הזמן, כשחזרתי לעבוד, התחלתי לרכוש דברים שימושיים לבית, אבל התרומות שלי היו סמליות בלבד. אמא שלי לקחה על עצמה את כל המטלות והטיפול בבתי. הכל היה בסדר, אבל ברגע שנכנס גבר למשפחה, ההורים שלי נעשו מאוד חרדים. “לא למדת כלום מהחיים? כולם אותו הדבר. ישאירו אותך לבד ותהיי שוב בהריון!” ככל שבתי, יפעת, גדלה, כך ההורים שלי החמירו את השליטה עליה.
התייחסו אליי כמו תלמיד בתיכון. אמא התקשרה אליי כל הזמן, שאלה איפה אני, מתי אני חוזרת, שאלה על קולות ברקע, עם מי דיברתי, מה אכלתי. אחרי העבודה, אבא תמיד התעקש ללוות אותי הביתה. בסופו של דבר, נכנס גבר לחיי. כשאמא שלי גילתה שיש לי דייט, התחילה להתלונן על כאבים ולדרוש שאשאר לידה. זה הרס את הקשר שלי. הבן זוג ביטל מפגש, אחר כך עוד אחד, ואז שלישי. בפעם העשירית הוא פשוט הפסיק לקבוע פגישות נוספות. הוא מצא מישהי שאמא שלה הייתה פחות חולה ופחות חונקת.
