תקשיבי, זה מרגיש כאילו זה קרה אתמול. התאהבנו אחד בשנייה עוד כשהיינו סטודנטים באוניברסיטת תל אביב. לא היה לנו שקל על הנשמה, אפילו לא לקנות זר כלה. אז החתן שלי בחר לי פרחים בר מהשדות ליד הבית. והם היו יפיפיים. התחתנתי כבר כשהייתי בהריון. אחרי החתונה עברנו לגור אצל אמא שלי בבת ים. בזמן שלמדתי, אמא עזרה לנו עם הכל. בהתחלה אני ובעלי חיינו ממש טוב יצאנו יחד, גידלנו את הבן שלנו, בעלי היה חלק בלתי נפרד מהכל, אפילו קם איתי בלילות לראות מה שלום הילד ותמיד דאג לעזור לי.
הוא עבד בכל מיני עבודות כדי להרוויח כסף אפילו עבד כמחסנאי בסופר ברמת גן במשך ארבע שנים! אחרי זה החליט לפתוח חנות מכולת קטנה משלנו. העסק תפס קנינו דירה, אפילו רכב. לא חסכנו על עצמנו כלום. יום אחד הוא אמר לי “תהיי בבית, תדאגי למשפחה ולבית, לא צריך שתעבדי.” הסכמתי. הבן שלנו כבר סיים תואר בכלכלה, ואז בעלי לקח אותו להיות רואה חשבון של העסק המשפחתי.
ופה התחיל כל הסיפור. כמה ימים לתוך העבודה, הבן שלנו ניגש אליי עם פרצוף עצוב הוא גילה לאמא שלו שבעלי בגד בי. זה היה כמו סטירה לפנים. הייתי צריכה להחליט לפרק את הכל או לעצום עין ולעבור את זה בשקט. בחרתי פשוט לשתוק ולקוות שיעבור לו, שזה רק משבר זמני. אבל אחרי חודשיים, הוא בעצמו סיפר לי את האמת. והקטע הכי קשה? אותה אישה כבר בהריון ממנו.
בעלי אמר שהוא לא רוצה שנתגרש שיש לנו חיים טובים והוא רוצה שנמשיך ככה. הוא הציע שיעבור לגור איתה, אבל ימשיך לעזור לי כלכלית ויתמוך בבן שלנו. הבטיח תמיד לעזור לנו.
אני מרגישה כאילו כל הקרקע נשמטה מתחת לרגליים שלי, לא מוצאת את עצמי. כל פעם שעוברת עליי מחשבה, אני חוזרת לאותה תקופה, לפרחים ההם שהוא נתן לי בפגישתנו הראשונה, לתקווה שכל זה יישאר מאחור.
