אני והבת שלי מתקיימים מהדמי מזונות שאני מקבלת מהאבא הביולוגי שלה. זו לגמרי אשמת בעלי לשעבר שלא מצאתי עבודה עד עכשיו הוא עושה הכל כדי להקשות עליי ולהתגנב לי מאחורי הגב בכל מקום שבו אני מנסה להתחיל מחדש. גם כשכן מצאו לי משהו לזמן קצר, פיטרו אותי בלי שום הסבר. אני לא צריכה שמישהו יסביר לי, אני מבינה בדיוק מה קורה.
הכול התחיל להתגלגל כשביקשתי את הגט. לא הצלחתי יותר להמשיך לחיות עם האיש הזה. רציתי לסיים את זה יפה, בשקט, בלי דרמות, אבל לא הצלחתי הוא ממש נלחם ולא רצה לשחרר.
אחרי הגירושים, נסעתי עם הבת שלי להורים שלי בנתניה. אמא שלי שמרה על הנכדה שלה, ובינתיים אני ניסיתי למצוא עבודה. בתאמת, לא היה לי הרבה ניסיון לפני הנישואים עבדתי רק כקופאית. לא הייתה לי שום מיומנות אחרת ביד. בעלי לשעבר היה מנהל ברשת סופרמרקטים גדולה, ובזכות הקשרים שלו דאג שלא יקלטו אותי לשום עבודה שם או בסביבה.
ניסיתי כמעט בכל החנויות בעיר, אבל סגרו לי את הדלת בפנים, וגם כשכן נכנסתי פסיעה, אחרי זמן קצר פיטרו אותי.
בעלי לשעבר ממש לא הודה בכלום הוא רק חייך בביטחון, אמר שזה לא קשור אליו, אלא בגלל שאני פשוט לא מקצועית ולא טובה בעיניו. המזונות שהוא משלם לנו הם בסכום ממש מגוחך, למרות שהוא מרוויח פי כמה ממה שהוא נותן. אני ואמא שלי בקושי מצליחות לשלם חשבונות, אוכל ודברים פשוטים לבת שלי מדמי המזונות האלה ומהפנסיה של ההורים.
כל ביקור של בעלי לשעבר אצלי הוא רק מנצל את זה כדי להקטין אותי עוד יותר. הוא אומר לה: אמא שלך טיפשה, זה מה שקורה כשעוזבים אבא, נשארים עניים, בלי צעצועים ובלי אוכל רגיל, ואני, אבא, רק מצטער בשבילך. אחרי זה הוא נותן לבת שלנו חבילה של שטרות ויוצא.
בהתחלה חשבתי שזה שטויות, אבל הבת שלי עוד קטנה ולא מבינה למה לאבא יש כסף ולי לא? עכשיו היא כבר התחילה לבקש לגור אצלו: אבא קונה לי הכל, את רק עושה לי רע, אני רוצה רק עם אבא.
אני באמת לא יודע עוד כמה זמן אצליח עוד להחזיק מעמד. אני בקריסה נפשית, ולמרות שאמא שלי תומכת בי ומשכנעת אותי שהכול יסתדר, אני לא בטוח כי בעלי לשעבר דואג לרדת עליי ולנצל כל חולשה שלי. אני פשוט לא מסוגל לדמיין איך אני ממשיך ככה הלאה.
