במשפחה שלנו היו שתי בנות: אני ודולב. אך מאז ומתמיד היה ברור שדולב זוכה למקום הגבוה ביותר בלב הורינו, והם אפילו לא ניסו להסתיר זאת. ההעדפה הזאת התחילה בילדותה של דולב. היא קיבלה תמיד את הדברים הכי טובים, ואני רק את מה שנשאר. חוץ מזה, לדולב הייתה דמיון עז להורינו והמראה שלה היה שובה לב, בזמן שאני נראיתי כמו דוד שלי מצד אבא, שלא היה נאה במיוחד. אפילו הוריי קראו לי לפעמים מכוערת.
אחרי שסיימנו את הלימודים, הורינו קנו לדולב דירה בתל אביב והחלו לשפץ אותה. אותי שלחו לגור עם סבתא שלי בדירה שלה ברחוב בר-כוכבא. באותם ימים, סבתא חלתה קשות, והייתי חוזרת מהר מבית הספר כדי לטפל בה. בסוד, סבתא סיפרה לי שהיא מתכוונת להוריש את הדירה להוריי. פעמים רבות ביקשתי עזרה מהוריי כי היה לי קשה להתמודד לבד עם סבתא הזקנה, אך הם טענו שהם עסוקים עם הדירה של דולב.
בלילה האחרון שלה, גילתה לי סבתא שהיא חסכה עבורי סכום יפה של שקלים חדשים, ושעליי לשמור על מידע זה בסוד מהוריי ולקחת את הכסף מבלי שאף אחד יידע. אחרי ההלוויה, הוריי החלו בחיפוש קדחתני אחרי הכסף, הופכים כל מגירה, אך לשווא.
בינתיים כבר רכשתי דירת שני חדרים בפתח תקווה והתחלתי לשפץ אותה, אבל המשכתי לגור בדירת סבתא. חודשיים לאחר מכן הודיעו לי הוריי שהם רוצים להשכיר את הדירה, כי דולב זקוקה לעזרה כלכלית והאחות שלה מסתבכת. שאלתי אם אוכל לקבל את הדירה משלי, אך הם ענו שאני עכשיו מבוגרת ושעליי למצוא את הדרך שלי בעצמי. וכך עשיתי. כשסיימתי לשפץ את הדירה, עברתי אליה. מצאתי אפילו חבר, והקשר היה רציני למדי.
אבל ברגע שהוריי גילו שרכשתי דירה בעצמי, הם כינו אותי “גנבת”. עייפה מההשפלות החוזרות ונשנות, אמרתי להם להסתלק וניתקתי מהמשפחה כל קשר, כמו ענן שמתרחק מעל העיר, עד שסוף סוף התעוררתי מהחלום המוזר הזה עם תחושה של שקט פנימי שלא הכרתי.
