רחלי גדלה במשפחה עשירה. אביה תמיד קנה לה כל מה שביקשה. למרות זאת, הוא כמעט ולא הקדיש לה תשומת לב. היה לו עסק מצליח שדרש ממנו שעות רבות של עבודה, ואם היה מגיע הביתה זה היה רק כדי להיפגש עם המאהבות שלו. שמועות מספרות שאחת מהן הייתה אישה שגדולה מרחלי בכמה שנים. רחלי החליטה ללמוד חינוך במכללה, למרות שאביה חלם שתהיה רופאת שיניים. בכל זאת, היא התעקשה לבחור את דרכה בעצמה.
עם השנים, רחלי לא הסכימה לקחת כסף מאביה וחיה בזכות מלגת לימודים. כל קיץ עבדה בקייטנה עם ילדים, למרות שאביה רצה לשלוח אותה לנופש יוקרתי בחו״ל. היא סירבה כי אהבה מאוד ילדים. ערב אחד, אוטובוס עם ילדים מבית יתומים הגיע זה עתה. כל הילדים נכנסו לבית במהירות, ורק ילדה אחת ירדה אחרונה. היא הייתה רזה מאוד, עם עיניים בוגרות מדי לגילה. מאוחר יותר, שאר הילדים החלו להתלונן על ריח מוזר בבית.
הסתבר שזו הילדה אשמה בכך. רחלי נכנסה לבדוק מה קורה, וגילתה שהילדה החביאה מתחת לכרית קציצות מהארוחה. הקציצות כבר התחילו להחמיץ.
הילדה הביטה ברחלי במבט אשם, ואז אמרה:
“אלו בשביל אח שלי.”
“ואיפה אח שלך?” שאלה רחלי.
“הוא בבית יתומים אחר.”
אחרי הדברים האלה, רחלי התקשרה מיד לאביה וביקשה ממנו כסף.
“סוף סוף הבת שלי פונה אליי לעזרה, כבר חשבתי שהיא התרחקה ממני,” חשב לעצמו האב.
“רחלי, למה את צריכה סכום כזה של כסף? את רוצה אולי לקנות רכב?”
“לא, אבא. אני רוצה לקנות כמה שיותר אוכל לילדים מבית היתומים.”
“כמה לב זהב יש לך, רחלי,” אמר האב וחייך בשביעות רצון.
