כשעוד הייתי סטודנטית, הכרתי בחור בשם תומר שגדל במשפחה פשוטה וללא מקור הכנסה קבוע. באותן שנים, ירון, בחור מהאוניברסיטה שמגיע ממשפחה עשירה, התחיל להתעניין בי. אני, שגדלתי במשפחה קשת יום, חלמתי על חיים נוחים ומאושרים. כאשר תומר ביקש את ידי, סירבתי לו ובחרתי ביציבות ובעושר שהציע לי ירון, למרות שאהבתי את תומר, הכסף היה הדבר המשמעותי עבורי.
לצערי, ירון התגלה כאדם הרחוק מהיותו איש משפחה. הוא תמיד חי על מה שבא לו בקלות, ולא העריך את חשיבות העבודה הקשה. כשאביו העביר לו את העסק המשפחתי, הוא לא הצליח לנהל אותו והעסק התמוטט בסופו של דבר. במשך שנים נשענו על כספי המשפחה שלו, והוא לא ניסה לשנות את המצב או לגלות יוזמה. כשהתחילו הקשיים הכלכליים, הצעתי לו עבודה, אך הוא סירב ולא רצה לעבוד בשביל אחרים.
לא מזמן פגשתי ידידה ששיתפה אותי שחדשות לתומר אותו אהוב ישן הפתיעו את כולם; הוא הפך לאיש עסקים מצליח, יצא מהעוני וחי היום בשפע. כששמעתי את זה, עלו בי רגשות מבלבלים. הבנתי שעדיין יש בי אהבה אליו, ושאני שמחה על הצלחתו. הידידה אמרה שתומר עדיין רווק, ואני תוהה בלב אם אולי הייתה לי הזדמנות חדשה. השנים חלפו, וכעת אני מבינה את הטעות שלי בעבר.
בהסתכלות אחורה, אני מתחרטת שבחרתי ביציבות והמרדף אחרי עושר על פני אהבה ותשוקה. הייתי צריכה להעריך את הקשר שהיה לי עם תומר, ולבחור דרך שמונהגת על ידי הרגש ולא על ידי הכסף. היום אני חיה עם תוצאות הבחירה ההיא, בידיעה שאולי איבדתי את האפשרות לאושר אמיתי לצד האיש שבלב באמת אהבתי.
