לא מזמן קפצתי לבית של דודה שלי כדי להעביר לה כמה מסמכים חשובים. בדרך כלל אנחנו נפגשות רק בחגים, אבל הפעם זה היה משהו דחוף. המצב הכלכלי שלה לא מזהיר, אבל הבעיה היא בכלל לא הכסף. אני לא קמצנית, פשוט חשוב לי שהבית יהיה מסודר ונקי אפשר לחיות בפשטות, אבל שמירה על סדר וניקיון זו מבחינתי הבסיס.
בבית שלה הקירות עמוסים באוספים שמעלים אבק. כל מיני פסלונים, כלי פורצלן וקופסאות ריבה ריקות מוערמים אחד על השני. חדר האמבטיה משמש גם פינת שירות לחתול, ולפעמים היא מנקה את הארגז שלו רק פעם בשבוע. שקיות אשפה פזורות על הרצפה, ותחושה של ריחות ביוב ואוכל מקולקל מתפשטת בכל הדירה.
הדודה הזמינה אותי לשבת והתחילה לערוך שולחן. כשהיא הניחה את הצלחות והסכו”ם, ראיתי שהם לא נקיים. בזמן שהיא מגישה לי מהסיר, שלפתי מהתיק שלי מגבוני חיטוי והתחלתי לנקות את המזלגות בשקט.
היא שמה לב לזה. כשהתחלתי למלמל עם האוכל, דודה שאלה אותי:
את לא רעבה או שזה לא טעים לך?
מה הייתי אמורה להגיד? יצא לכם להיות בסיטואציה דומה?
