יומן, יום שלישי, 18:30
היום שוב נסעתי עם הכלב שלנו, רוני, אל הווטרינר. בדרך חשבתי, שאולי עשיתי טעות גורלית כשבחרנו להביא אותו אלינו. הרי לפניו היה לנו רק יצור אחד לא הכי בר מזל בבית… ועכשיו יש שתיים.
הכל התבהר מאז שהחתלתול שלנו, דניאל, הגיע אלינו. טוב, אולי “הגיע” זו מילה יפה מדי מצאתי אותו כשהוצאתי את הזבל ליד הפח למטה. מישהו פשוט זרק גור בן חודשיים לזבל… אני לא יודעת מה עבר בי. חזרתי הביתה בוכה עם חתלתול בידיים. קראנו לו דניאל על שם נפול (“דניאל” כמו ב”רוח התקופה”, בר מזל לא בדיוק…).
ההרפתקאות שלו התחילו ברגע הראשון. דניאל טיפס על השולחן, ודחף את שתי הרגליים הקדמיות שלו לתוך סיר שקשוקה חם. בזמן שהשתדלתי לחלץ אותו, הוא הטביע את הרגליים האחוריות שלו בקערה של לבן. ומפה הכול רק הידרדר.
דניאל נכנס שוב ושוב להרפתקאות, הצליח לנקוע את כל ארבע הרגליים רק מקפיצה פשוטה מהמיטה. הוא הפיל כוסות, צלחות, ואפילו ואזות ופעם אחרי פעם הצליח איכשהו לקבל אותן ישירות לראש.
היו לנו כל כך הרבה סיפורים עכשיו למשל, כשהייתה מלחית על השולחן, כל המשפחה שמה עליה ידיים, כי כבר ידענו דניאל עוד רגע קופץ ונוחת בדיוק עליה!
שלוש פעמים חטף שוק חשמלי, ובאופן די מופלא הווטרינר הציל אותו בכל פעם מחדש… וכל פעם הוא הצליח איכשהו ליפול לדלי עם המים של שטיפת הרצפה, אז למדנו לא להשאיר דליים מלאים מים בשום מקום.
אפילו קפיצות דניאל עשה בצורה כל כך לא מוצלחת הוא פגע בכל מה שזז (ובמה שלא) משקופים, מראות, משענות ידיים…
בצר לי, לקחתי אותו אל רבניות שמסירות עין הרע הן אמנם גיחכו, אבל לקחו 300 שקלים לכל סיבוב גלגול ביצה. אחרי שהוא שבר לכל אחת מהן סט כלים יקר, נפוצה השמועה בשכונה ואיש כבר לא הסכים לקבל את דניאל ל”טיפול רוחני”.
מתוך ייאוש, פניתי לחברה היא המליצה לי “לקנות לו בן זוג, או אולי כלב קטן”. האמת, זה נשמע לי כמו פתרון. בעלי ובתי שמחו, וקנינו לא בזול בכלל כלב מסוג פומרניאן זעיר, כמו צעצוע. קראנו לו רוני.
רוני אתם יודעים איזה מראה משעשע יש לכלבים הקטנטנים האלה, שנובחים כאילו הם עומדים להתעלף? אם ראיתם פעם פומרניאן כועס, תבינו אותי מיד.
ביום למחרת כבר נחשפה התמונה המלאה אצלנו, בבית פרטי בדרום תל אביב, היו עכברים. דניאל דווקא לא פוחד מהעכברים, אלא משתעשע לרדוף אחריהם. על כן מפזר בעלי מלכודות.
הראשון שנלכד היה רוני המסכן. בסופו של דבר שוב מצאתי את עצמי בדרך לווטרינר, הפעם עם כלב בוכה, ורק הרהור התחזק עשיתי טעות איומה. במקום בר-מזל אחד נוסף לנו עוד אחד…
באופן מפתיע, דניאל הפך להיות האח הבוגר של רוני. הם יצאו יחד לחצר, וכל הזמן הייתי צריכה לשמור עליהם בעיניים פקוחות. תמיד הסתבכו מדריכת נמלים, עקיצות דבורים, ברווזים נושכים, תרנגולות מנקרות…
יום אחד, הכול השתנה.
בעלי חונה את הרכב כל בוקר מול הבית. בדרך כלל הוא יוצא עם כוס קפה, סוגר את השער ויוצא לדרך. אבל באותו בוקר, דניאל החליט לא להסתתר מתחת לשולחן אחרי שהפיל את כוס הקפה ובטוסט שלי לרצפה, אלא עמד במעבר בדרך החוצה וחסם אותו.
בעלי ניסה להזיז אותו, ודניאל השיב בשריטה קטנה בציפורניים וקשת חשדנית בגב.
“חצוף שכמוך!” נזף בו בעלי. “לא מספיק שהרסת לי את הבוקר! תזוז כבר!”
אבל אז, מתוך מתחת למיטה, יצא רוני בנביחות ניחרות וכשכולו רועד, נעמד כמגן על דניאל וחסם את הדרך. הוא הראה את שיניו הקטנטנות והעביר הודעה ברורה: “על גופתי, קודם תפגע בי!” פתאום זה הפך לריב ממשי.
“מה עובר עליכם?!” התרגז בעלי. “אני מאחר לעבודה!”
רץ להעיר אותי, וניסיתי להבין מה קורה. ביחד ניגשנו לבחון את העניין. פתאום שמענו בחוץ רעש אדיר.
רצנו אל החצר. משאית חלב, במהירות מטורפת ובלי ברקסים, התנגשה פגיעה ישירה ברכב של בעלי. הוא הפך להריסות בתוך רגעים.
הקפה נשפך מידיו. נהג המשאית פונה במצב קשה לאמבולנס. יש גם ימים כאלה.
מאותו יום, דניאל ורוני מאפשרים לבעלי לצאת לעבודה, אבל הוא עוצר תמיד לפני היציאה ושואל: “חבר’ה, איך המצב בחוץ? הכול בטוח?”
רוני משמיע נהמה שקטה, דניאל ממהר לנופף בזנב.
אתם תוהים, האם מאז הפכו לברי מזל? ממש לא! הרפתקאות מהסרטים עוד ממשיכות – רק שהיום, אף אחד מאיתנו כבר לא מתלונן, לא סופר הפסדים ולא מיילל על חוסר מזל.
אנחנו פשוט מרעיפים עליהם אהבה: דניאל מקבל מנשקי שמנת, רוני זכה בקולר יוקרתי ואפילו מיטה חדשה אבל דניאל מעדיף לישון אצלנו ברגליים, ומשם ליפול באמצע הלילה ולהעיר את הבית בצרחות.
רוני בתגובה רץ, משתעל ונובח מוכן להגן בחייו על חברו החתול.
כך, הלילות שלנו נגמרים בכך שכולם מזנקים למיטה של ההורים. שני הקטנים באמצע ואז אפשר לחטוף עוד כמה שעות שינה.
אבל אם לא ברור לכם למה כל זה חשוב אפשר לדלג.
כי כל זה כמו תמיד הוא על אהבה. תאמינו לי: אנחנו אוהבים את רוני ודניאל לא בגלל מזל, אלא רק כי הם שלנו. וזה, אם תשאלו אותי, המזל האמיתי.
