כשהאבא של דוד ראה לראשונה את אנה, הוא הזהיר את בנו שהיא לא באמת אוהבת אותו אלא מתעניינת רק בכספו. סקרן מהאזהרה של אביו, דוד החליט לבחון את נאמנותה של אשתו – והתוצאות של הניסוי הפתיעו אותו מאוד.

יומן אישי, יום שלישי

הפעם הראשונה שפגשתי את תמר הייתה בערב חברים אצל עידן ודניאל בתל אביב. כבר מהרגע הראשון הרגשתי דבר עמוק בלב, ממש אי אפשר היה להסביר – כאילו מישהו ניצת בתוכי. הקשר שלנו צמח במהירות, הכל היה נראה מושלם, רק שאבא שלי לא הפסיק לדאוג. הוא התעקש ואמר לי, “יצחק, אולי היא בכלל לא באמת אוהבת אותך, אולי היא רק מחפשת את הכסף שלך.” קצת עיצבן אותי הקטע הזה; הרי בכלל לא סיפרתי לתמר שום דבר על הרקע הכלכלי של המשפחה שלי. אבל בכל זאת אבא אמר לי – “תשמור את זה ביניכם, אל תמהר לגלות לה שום דבר. תראה מה היא מרגישה באמת.”

חשבתי על זה בלילות, ובסופו של דבר החלטתי שיכול להיות מעניין לבדוק איך היא תגיב. הרי אין לי מה להפסיד, ואם אני כבר רוצה לוודא שהיא באמת אוהבת אותי, זה הדרך הכי אמינה. כשביססנו את הקשר, סגרנו על חתונה קטנה, רק משפחה וחברים קרובים. אחרי החתונה עברנו לדירה הכי פשוטה מתוך כמה דירות שיש למשפחה שלי – ממש מקום שנראה כמו ירושה מסבתא שלי מזכרון יעקב. במשך חצי שנה הייתי חוזר מהעבודה עם משכורת ממוצעת (בערך שמונה אלפים ש”ח בחודש), ותמר הייתה מנהלת את התקציב בקפדנות, לא היה לנו הרבה אבל איכשהו הסתדרנו.

אחרי חצי שנה החלטתי שהגיע הזמן להגיד לה את האמת. קניתי לה זר כלניות וחיכיתי לחזור הביתה כדי להיפתח. אבל כשנכנסתי, כבר ראיתי אותה אורזת מזוודה. היא הסתובבה אליי ואמרה, יצחק, החברים שלי סיפרו לי על הכסף שלך, בגלל זה הסכמתי להיות איתך. אבל אתה חי כמו עני, ולא רוצה לחיות ככה, אז אני עוזבת אותך – מצאתי מישהו עשיר יותר. עמדתי שם, המום מהגילוי. התשובה שלי הייתה קרירה: החברים שלך צדקו. רציתי לבדוק אותך, ואת הוכחת שהכול אצלך סביב הכסף. אבא שלי צדק.

אחר כך התחננה שאסלח לה, אבל נשארתי בעמדתי. לא היה לי שום רצון או יכולת לסלוח, והרגשתי שכנראה כך היה צריך להיות.