תאומים?! נפלט לי מפי של רותי.
רותי באמת ניסתה להסתיר את התמיהה שלה, אבל זה לא כל כך הצליח לה. נטע ידעה בדיוק שאי אפשר לצפות לרגש אמיתי מהחמות שלה. רותי אף פעם לא אהבה אותה, תמיד חשבה שהיא לא מתאימה לבן שלה. למרות שכולם בכלל חשבו שדניאל הפשוט דווקא היה זכה שאישה כזו בחרה בו.
נטע, בחורה חייכנית ומשכילה, עד גיל 23 כבר סיימה תואר ראשון בכלכלה, השתלבה יפה כרואת חשבון של רשת מרפאות פרטית. כן, היא הגיעה מעיר קטנה, אבל אביה ניהל שם מפעל ואימה הייתה מורה באוניברסיטה האזורית. כך שאי אפשר להגיד עליה שהיא בורה או חסר תרבות. אבל רותי בכל זאת דבקה בדעה שנטע “פשוטה”.
טוב, מזל טוב! איזה אושר… פשוט כפול… גמגמה רותי.
אבל להשתתף בפועל באושר הזה, רותי לא חשבה אפילו לרגע. ההריון של נטע היה קשה מאד, האיום להפלה הפך לאיום ללידה מוקדמת. נטע הייתה הרבה בבתי חולים, מחוברת לשקילה ולשמירה. דניאל היה אצלה כמעט כל יום, ואילו אמא שלו, המתגוררת שתי תחנות אוטובוס משם, לא בקרה אפילו פעם אחת.
גם כששוחררה עם הבנות רותי לא הופיעה, וכמה שדניאל לא התחנן, ארבעים ימים לא ביקרה.
זה לא לעניין! אולי אדביק אותן במשהו. כשהן יתחזקו, אכיר להן את סבתא.
הבנות כבר בנות שלושה חודשים, כשראתה נטע את רותי מול הסופר. רותי חייכה חיוך מאולץ ושאלה דרך השיניים:
נו, איך הבנות?
נטע השיבה בחיוך מלא:
הנה, יוצאות לטיול. העגלה עגלת תאומים, מה אפשר לעשות? הן צריכות אוויר.
רותי הנהנה וכבר עמדה להסתלק, ואז קלטה מכרה ישנה במרחק חוה. חוה נופפה בידה ובאה אליהן.
רותי! שלום! אלה הנכדות שלך?
כן, חווה… האוצרות שלי.
נטע הכירה את חוה. ברכה אותה בנימוס.
שתיים! נטע, איך את מסתדרת? באמת את נראית שברירית!
נטע פשוט גיבורה, הזדרזה רותי לאשר.
נטע חשבה שהיא עפה על עצמה. רק לפני רגע רותי לא רצתה לראות את הילדות, ופתאום הציגה לכולם מסכת “סבתא אוהבת”.
חווה ורותי המשיכו לקשקש נטע שמעה שברי משפטים על כך שתאומים זה אושר, שנטע מסתדרת נפלא, אבל רותי כמובן עוזרת… היא שמעה על החיים שלה כל כך הרבה שלא יכלה להוציא מילה.
לבסוף חוה נזכרה לאן היא ממהרת
טוב, חייבת לבנק! שמרו על עצמכן בנות!
רותי חיכתה חצי דקה בערך, וחיוכה מבורך נעלם מיד עם עזיבת חוה. בשקט נפרדה מנטע והסתלקה.
בערב סיפרתי לדניאל על כל המפגש. הוא רק משך כתפיים:
נטע, זו אמא שלי. מה את רוצה? גם עלינו סיפרה סיפורים כאלה כאילו תמיד ישבה איתי להכין שיעורים, כשבפועל ראתה חדשות. כאילו טיילה שעות על גבי שעות עם רוני, ובעצם אני הייתי לוקח אותה לגינה כי לאמא לא היה כוח. עזבי, אל תקחי ללב.
נטע כבר שמעה את הסיפורים האלו לא פעם, אבל כל פעם הופתעה כשהפכה לדמות בתוכם.
***
השנים עברו, אבל יחסה של רותי לא השתנה לילדים ולנכדים. עד שהגורל הטיל עליה מכה פעם אחת נפלה רותי ביציאה מהמונית ושברה רגל.
אני אבוא לגור אצלכם! הכריזה לנו.
הסתכלנו זה על זו, וידענו בדיוק לאן זה הולך. אבל לא העזנו לסרב.
החיים הפכו לבלגן מוחלט. נאלצנו לעבור לחדר הילדים, והחדר שלנו הפך לדירה של רותי הפצועה. היא דרשה אוכל, ניקיון, עזרה במקלחת, ושלל סידורים מהסופר.
הבנות היו בנות שנתיים וחצי. נטע ניסתה לחזור לעבוד בחצי משרה, הבנות נשלחו לגן. כל בוקר היה קרב שלם הן לא רצו להתעורר, לא רוצות בגדים, לא רוצות גן.
פעם אחת, בדיוק כשיצאנו, הטלפון שלי צלצל:
אמא? למה את מתקשרת? את בחדר ליד!
אני לא יכולה לקום, יש לי רגל שבורה
אמא, יש לך קביים
שתוק, דני! להגיד את מה שאני רוצה להגיד לא צריך לעמוד.
אז דברי מהר, אמא.
אני בכלל לא מרוצה מהחיים בבית שלכם בבוקר. אתם עושים רעש, דופקים דלתות, והבנות שלכם לא סוגרות את הפה רגע!
העצבים שלי הרקיעו שחקים. פתחתי את הדלת ואמרתי:
אולי פשוט נשאיר את הילדות איתך, ככה תוכלי לישון בשקט?
רותי השתתקה בזעזוע. לא עברה הרבה זמן והיא עברה דירה חזרה אליה, עוד לפני שהורידו לה את הגבס. לי לא היה חבל בכלל. אבל נטע הרגישה ייסורי מצפון, כאילו יידעה בינינו ריב. אבל מה עוד אפשר לעשות?
***
בדרך כלל נטע עבדה בימי שישי עד הצהריים. אז חזרה הביתה עם הבנות, קנו משהו טעים, ראו סרט. גם הפעם חקרה את הספה בכריות, הדליקה מקרן, ואז צלצול בדלת.
מאחורי הדלת רותי, מחזיקה את מתן, הבן של רוני.
רותי, מה קורה?
רוני השאירה לי אותו עד הערב, אבל יש לי סידורים דחופים! תשמרי עליו שעה וקצת, בבקשה!
נטע הייתה בהלם. מתן קטן רק בחצי שנה מהבנות, וגם ילד שקט, אז היא כרעה ברך אליו וחייכה.
מתן, אתה רוצה להישאר איתי קצת?
הילד הנהן בזהירות. וכשנטע הרימה את הראש רותי כבר נעלמה במעלית.
מתי כדאי לצפות לך חזרה?
שעה-שעתיים גג!
לא טרחה להיפרד לא מהכלה, לא מהנכד.
***
כשדניאל חזר בערב, ראה את מתן אוכל קציצות וממש הופתע.
מה קורה, אלוף? מה אתה עושה פה? איפה רוני?
מתן חייך אליו, ואני נאנחתי. לא התחשק לי ליצור עוד מתיחות במשפחה אבל איך לא לספר? אי אפשר להסתיר את זה.
אמך הביאה אותו לכמה שעות הלכה לסידורים
ומתי התחילו הכמה שעות האלו?
לפני כמעט חמש שעות
איפה רוני?
לא שלחתי לה הודעה לא רציתי לסבך את רותי, היא הרי סמכה עליה עם הילד.
דניאל הסמיק כולו.
נטע, את כל כך טובה לב אבל זה לא הגיוני! ואמא שלי לא אמרה לאן היא הולכת?
נטע הנידה בראשה לשלילה. דניאל הוציא טלפון, התקשר לאחותו, ודיווח לה שמתן אצלו. רוני הבטיחה להגיע מהר.
***
השעה הייתה כמעט שמונה וחצי, הילדים שיחקו. נטע, דניאל ורוני ישבו במטבח.
חברים, באמת נשב ונחכה לה? הילדים חייבים כבר לישון
נטע, פעם אחת ילכו לישון מאוחר, עם אמא צריך לסגור חשבון.
ברגע שדניאל סיים, נשמע צלצול בדלת. נטע פתחה.
יופי! אני לוקחת את מתן! הודיעה רותי בביטחון.
נטע שתקה. מאחוריה הופיעו רוני ודניאל.
אמא, את בסדר עם המצפון שלך?
איך אתם מדברים לאמא שלכם?
אמא! אל תעשי סיבוב עלינו! את נתת לי את מתן! לא לנטע מה קורה איתך?
רותי צחקה.
נו באמת, רוני! לנטע יש שתי בנות משלה, היא מסתדרת נפלא. לי היו סידורים!
דניאל עשה צעד קדימה.
אמא! אילו סידורים? למה את תמיד מנצלת אותנו? בכלל שאלת אותה אם זה בסדר?
אלוהים ישמור, מה יש לשאול!
דניאל לא וויתר:
איפה היית?
ופתאום גם לרוני עלתה הציניות:
קודם הלכת למספרה, איך בבוקר היה לך שיער יותר ארוך? ואחר כך מן הסתם לסידור ציפורניים… בבוקר היה לך לק אדום, עכשיו זה ורוד…
רותי הסמיקה, חיפשה מה לענות ולא מצאה.
את לא מתביישת?! דניאל חזר.
היא שתקה. הסתכלה רק עלינו.
פעם במיליון שנה מבקשים ממך טובה ואת דוחפת הכל לנטע?! אולי גם היא רוצה ללכת למספרה? אולי לה מגיע זמן לעצמה?
ואז רותי באמת האדימה, התעצבנה, חיפשה להשתיק את כולנו.
די דניאל! מה אכפת לה ספר? היא נטע, הילדה מהחור, תמיד הייתה ותמיד תישאר פשוטה
שנייה של דממה. ואז צעקה אדירה:
צאי!
דניאל תפס את רותי ביד והוציא אותה החוצה, סגר אחריה את הדלת ונשם עמוק. כשהסתובב, ראה את הדמעות זולגות לפניה של נטע. גם רוני ומיד ניגשנו לעודד אותה.
נטע נפגעה, היה לה קשה. אבל מצד שני, היא ראתה שגם כלפי הילדים של רותי אין לה יחס. הבינה שזה לא בה, זו פשוט רותי. נטע ניסתה כל כך להיות טובה, אך יש אנשים שגם הכי טוב לעולם לא יספיק להם.
מאז כמעט ולא היה קשר עם רותי. דניאל ורוני לפעמים עזרו לה פה ושם, אבל בגדול רותי לא הייתה מעורבת בחיי המשפחה. היא נעלבה התמעט זמן, אבל בסוף הרצון להישאר “קרובה לילדים” ניצח, וחזרה לשיגרה כלשהי, אבל בילדים לא נגעה שוב.
רק פעם אחת, כשגללתי את הוואטסאפ, ראיתי אצל רותי בתמונת הפרופיל את שלושת הנכדים, וכיתוב: “יום הסבתות שמח! לכל מי שמגדל נכדים!” צחקתי קצת במרירות, ובערב דניאל ורוני התבדחו עליה שעות. לי היה נדמה שאולי זה לא יפה אבל לא הצלחתי להתאפק.
