ככל שמתבגרים, לפעמים פשוט אין כוח להתקלח…
זו סיפור שאני שומעת די הרבה.
אני לא מתווכחת עם זה, אלא פשוט מספרת.
באמת, כשמתבגרים, הרבה דברים הופכים לקשים יותר. לקום מהמיטה בבוקר, לצחצח שוב שיניים, להכין לעצמך ארוחת בוקר נורמלית. וגם לכבס את הבגדים. אנחנו הופכים לעצלנים בכל הדברים האלו. לא בהכרח אנשים מלאי מרץ.
ובכל זאת, יש חוקים והסכמות שצריך לשמור עליהם, בין אם בא לנו ובין אם לא. אין לנו זכות לא להתקלח, לא לצחצח שיניים, לא לשטוף פנים, לא לכבס בגדים. למה? כי אנחנו חיים בתוך חברה עם חוקים משלה.
זה לא חייב להיות בגדים באופנת האחרונה. הכי חשוב שהם יהיו נקיים, לא יריחו מזיעה ושלא יראו כאילו הג׳קט לא ירד ממך כבר שבועיים.
השיער אפשר שיהיו בו שערות אפורות, כי זה בהחלט לא נכון לבזבז את כל הקצבה על צבעים לשיער. אבל שמפו פשוט זה מספיק בהחלט, מה שחשוב זה לנקות. אותו הדבר לגבי הפנים, איפור בגיל הזה פחות מתאים, אבל לנקות את הפנים חובה.
בידיים קרם לחות, מתחת לבית השחי דאודורנט מהסופר או אפילו הכי זול שיש, בנעליים סודה לשתייה, שסופגת ריחות לא נעימים. אם הגוף מדיף ריח לא טוב, גם סודה לשתייה יכולה לעזור.
אם מסתכלים על זה ככה, העניין פשוט. אנחנו אוהבים להיות עצלנים ומצדיקים את הריח הרע שלנו (פיזי וגם נפשי) בזה שאנחנו מבוגרים, יצאנו לפנסיה או שאין לנו כסף. אבל בעצם, לא צריך הרבה כסף כדי להיות נקי.
לכן, לא משנה הגיל צריך להמשיך להיות בן אדם ולשמור על עצמך. זהו, זה השיעור שלי מהחיים. כי כבוד עצמי מתחיל בניקיון, ואין גיל שבו מותר לשכוח את זה.
