אני גרה בבית שלי כבר יותר מ-20 שנה, והשכן שלי גר פה כמעט אותו הזמן. הוא התחיל לבנות את הבית שלו כשאני הייתי כבר בשלב הגימורים.
אנחנו מכירים מצוין, שומרים על קשר ואפילו מבקרים אחד אצל השני לפעמים, אבל מעולם לא הייתה בינינו חברות קרובה.
בשנה ההיא, במהלך החורף, גרתי תקופה אצל הבת שלי כי היה לי קשה להתמודד לבד בבית בגלל מצב הבריאות שלי. באביב, כשהתחמם, תכננתי לחזור.
חזרתי בסוף אפריל, אחרי שכל הגשם נגמר. הבית היה בסדר, למרות שדאגתי קצת. מיד התחילתי לעבוד בגינה שלפני הבית ובערוגת הירק. סידרתי הכול יפה מול הבית.
יש לי שתי חממות קטנות. שתלתי בהן מלפפונים ופלפלים, ובחממה השלישית שתלתי עגבניות.
בערוגות שתלתי תותים, גזר, בצל ושמיר. לאורך הגדר המשותפת עם השכן, גדלות שיחי ענבים ותותי שדה. העבודה שלי לא נעלמה מעיני הסביבה. שוב משהו התחיל לכאוב לי. הבת שלי לקחה אותי לתל אביב, ובקיץ שלחה אותי לבלות חודש בבית הבראה.
בסוף ספטמבר הרגשתי שוב טוב. חזרתי לבית שלי. הלכתי לגינה וראיתי שהגדר העץ שמפרידה ביני לבין השכן נשברה, כך שאפשר היה לעבור ישר מהצד שלו לערוגת הירק שלי.
היה ברור שהשכן משתמש בחממות ובערוגות שלי, והוא אפילו לא התקשר לבקש רשות והוא הרי יודע את המספר שלי.
ברור שזה לא מצא חן בעיניי. שאלתי אותו למה שבר את הגדר. הוא הודה שזה פשוט הרבה יותר נוח לו לעבור כאן, ככה יש לו גישה מהירה לחממות ולערוגות שלי. הבעתי את חוסר שביעות הרצון שלי, אבל הוא הגיב בשלוות נפש. אמרתי לו שאני מתנגדת שכל אחד ייכנס לגינה שלי בלי לבקש רשות.
בנוסף, ביקשתי ממנו שישקם בעצמו את קטע הגדר ויחזיר אותה למצב תקין. הוספתי שכדאי שיחלק איתי את היבול שהרוויח מהגינה שלי. זה לא באמת היה העניין של היבול, אלא שרציתי ללמד אותו שיעור קטן, כזה שישאר איתו להמשך.
