נולד וגדל במושב בגליל, נמרוד היה בחור אדיב ומנומס. בגיל 18 החליט לעבור לתל אביב כדי לחפש מקצוע, אף על פי שמשפחתו ניסתה להניא אותו מההחלטה. הם חשבו שיוכל למצוא עבודה במושב, אבל נמרוד היה עקשן ולא התייחס לחששותיהם.
אמו, שגידלה אותו לבד לאחר מותו המוקדם של אביו, לא רצתה שיעזוב. נמרוד המשיך בלימודיו והפך למוסמך כמכונאי רכב, ואת מרבית ההכנסות שלו היה שולח לאמו כדי לעזור לה. התחתן, אך הנישואין הסתיימו בגירושים לאחר חמש שנים בגלל חוסר סיפוק של אשתו מהמצב הכלכלי שלהם. למרות זאת, נמרוד היה אהוב ומוערך על ידי חבריו ומשפחתו.
עם כל זאת, החיים בעיר הגדולה לא התאימו לנמרוד. הוא התאכזב מכך שרבים מהבעיות נפתרות רק בעזרת כסף. הוא חיפש חיים פשוטים יותר, מלאי משמעות.
בשיחות הטלפון עם אמו, היא הציעה לו לחזור למושב, שם יש עבודות רבות. היא אפילו רמזה שיוכל למצוא בת זוג בקרב ידידה משותפת שלהם, תמר. לנמרוד היו רגשות כלפי תמר, אך גם אשתו השנייה הגיעה מהעיר ועזבה אותו בגלל קשיים כלכליים.
בגיל 40 החליט נמרוד לחזור למושב, ומצא עבודה במפעל לעיבוד עץ. השינוי הביא לו אושר רב. סוף סוף הבין את החשיבות של חיים בקהילה שבה אנשים תומכים זה בזה וסומכים אחד על השני. נמרוד פגש שוב את תמר והתחתן איתה. זמן קצר לאחר מכן נולד להם ילד.
הכי חשוב, חזרתו של נמרוד למושב הרימה את מצב רוחה של אמו והשיבה לה שמחה. הוא הבין את משמעות האמרה: “איפה שיש אנשים יש יתרון”. בתוך חום ותמיכה של קהילה, מצא נמרוד סיפוק אמיתי ותחושת מטרה החיים המשמעותיים ביותר הם אלו שבהם שותפה הסביבה ותומכים זה בזה.
